כשאחי, הצעיר ממני בעשור צלצל אלי ואמר לי "שנייה אני שם אותך על רמקול כדי שגם בר תשתתף בשיחה" לא מיד ניחשתי מה שתכף אשמע. אחי לא מדבר הרבה, בטח לא מצלצל הרבה. האמת שהתקשורת המשפחתית אצלנו באופן כללי מתקיימת בעיקר בעולם הוירטואלי. היו שנים שהייתה לנו קבוצת פייסבוק משפחתית, אח"כ עברנו לוואטס אפ. מדווחים, מצטלמים ומתבדחים. עם האחיות עוד נשמר קשר טלפוני מסויים, אבל עם אחי כמעט בכלל לא. אבל יש דברים שעדיין צריך עבורם שיחה אמיתית, מהסוג של פעם, ששומעים את הקול של האדם שמולך. את העצב או השמחה ומגיבים בהתאם. כשאחי היה בערך בן 12 הייתה לנו שיחה על יחסי מין, אמרתי לו כמה אתרגש בשבילו כשזה יגיע וביקשתי ממנו שביום שלא יהיה בתול שיתקשר מיד לשתף. שנים זאת הייתה בדיחה בנינו, ברגע האמת הוא באמת עשה את זה, הוא לא אכזב והתקשר כשהחברה שלו לידו ועידכן… בכל אופן חזרה לאותו היום, כשבר איתנו על הקו. אחי צלצל לספר לי שלפני מספר דקות הוא הציע לה נישואים והיא ענתה כן. זאת לא הייתה הפתעה גדולה, סך הכל צעד צפוי, הם בגיל הנכון, עברו לגור ביחד לפני כמה חודשים ואפילו על הטבעת הרצויה כבר יצא לי לדבר גם איתו וגם איתה ועדיין… יש משפטים ששוברים ציניות, שמשמחים באמת, גם אחרי שנדמה ששמעת וראית הכל. כזה היה הרגע הזה, הרגע הקסום בו הם סיפרו לי בהתרגשות שהם עומדים להתחתן. מתן נשמע שמח, נלהב ומרוגש, גם הכלה המיועדת כמובן, אבל היא פרקטית שכמוה, מיד עברה לפרקטיקה. עוד באותה שיחה שוחחנו על איזה חודש יהיה נכון ורלוונטי להתחתן. כמה ימים אחרי השיחה עודכנתי שהם החליטו על מועד. החודש הנבחר אוקטובר, לא חם מידי אבל עדיין קיץ. בר חלמה על חתונת צהריים קלילה וקיצית ומסע החיפושים התחיל. אני מצידי התחלתי לחשב בת כמה תהיה פיצית שאז עוד הייתה בבטן ופנטזתי על השמלה הראשונה שתלבש.
הזוג הצעיר מערב אותי לשמחתי בהכנות. השלב הראשון, הוא שלב בחירת המקום. שלב שהיה ממש לא פשוט. זכינו במשפחה קטנה יחסית ורוב המקומות ה"שווים" דורשים התחייבות של מינימום אורחים, שהוא בערך המקסימום המשפחתי אצלנו ושלא נדבר כמה (ולמה) הכל כל כך יקר. עולם החתונות הפך, לצערי, בשנים האחרונות ליקר מידי ברמה לא פרופורציונאלית לתמורה. מה שאומר שזוג שרוצה חתונה במקום שיהיה גם יפה וגם טעים צריך לקחת בחשבון, שלא רק שלא יכסה את האירוע מהמתנות המאוד יפות שיביאו אורחיו, אלא אף יתחיל את החשבון המשותף במינוס. להבדיל אלפי הבדלות מאיתנו שהתחלנו לפני שמונה עשרה שנים ומהכספים שנותרו אחרי ששילמנו לכל נותני השירות, נשאר לנו מספיק כסף לירח דבש מהמם (טנריף, תודה ששאלת!). כמו שכבר כתבתי הם נדיבים מספיק לשתף אותי בהכנות וכך יצא שהוזמנתי לטעימות, יחד עם הורי הכלה וחבר טוב של אחי, היה ערב מוצלח מאוד, למרות שפיצית הייתה לא רגועה בעליל. ככה אני יודעת מראש שהמקום שנבחר גם יפה וגם מוצלח מאוד מבחינת האוכל. אני ממש שמחה שהוזמנתי וטעמתי כי בטח ביום האירוע, מההתרגשות לא ממש יצא לי לאכול. השלב השמח הבא הוא לבחור שמלת כלה, אני התחתנתי כל כך צעירה, ילדה ממש. כך שלא ממש הספקתי לפנטז איך אראה בשמלת כלה ואיזו שמלה הייתי רוצה. בר לעומת זאת חיכתה הרבה יותר שנים ממני ויש לה מושג די ברור מה היא רוצה ואיפה אפשר להשיג את זה. אין גבול להתרגשותי כשאני מוזמנת להגיע איתה למדידת השמלה. היא בחרה באחד המקומות הכי נחשבים ושווים ביפו לשמלות כלה, היא גם רזתה מלא לקראת המאורע וכשהיא מודדת את השמלה אני מנגבת דמעה. היא יפה, בר, כל כך יפה. נדמה שגם פיצית מאשרת את השמלה כשהיא שוכבת בשקט בעגלה מבלי להפריע והחתונה מרגישה קרובה מאי פעם.
החלק הכי פחות מהנה מבחינתי הוא לחלק הזמנות, אני כמובן ממש אשמח שהאנשים הקרובים אלי ישתתפו בשמחתי (שהיא בעצם שמחתם). אבל אני יודעת שהרבה פעמים זה נתפס (גם בעיני) כקנס ולכן אני בוחרת להזמין רק את המשפחה של האיש. עובר בסדר (פחות או יותר) והאבא של האיש יקבל גם את הכבוד להיות עד בחתונה אז מקווה שזה יהפוך את המאורע למשמעותי יותר עבורם. למסיבת הרווקות אנחנו לא מוזמנות, לכלה יש מיליון חברות גם בלעדינו. ככה יוצא שאנחנו מחליטות לעשות לה מסיבה משלנו, סוג של קבלת פנים למשפחה. אני מתייעצת איתה והיא כמובן שמחה על הרעיון. איכשהו, דווקא שם שום דבר לא מתנהל כמו שצריך, בעיות בלוחות הזמנים לתיאום המפגש ואחר כך כשכבר סוף סוף סוגרות תאריך, מישהי מאיתנו בטעות קובעת משהו אחר באותו היום. אבל מה שחשוב שכולן נורא רוצות ובסופו של דבר זה מה שהכי חשוב. אנחנו מצליחות להתאפס ואפילו האחות מאמריקה מפתיעה כשמודיעה שתתייצב בזמן למפגש. אנחנו שלוש אחיות,אמא ואח. פתאום אנחנו קולטות שהוא עומד לפספס מפגש משפחתי משובח, ללא ילדים, ללא בני זוג ועם המון תשומת לב לנושא החתונה ולא פחות חשוב המפגש הראשון עם האחות מאמריקה ואת כל זה הוא עומד לפספס רק כי הוא זכר. החלטנו בצעד חסר תקדים שגם הוא יוזמן למסיבה. בתוכנית מסאג' לכלה העתידית ואחריה בית קפה בנמל תל אביב. כמה ימים לפני מתקשרים לכלה ומעדכנים שההזמנה תקפה שהיא מוזמנת והכל אבל שתיקח בחשבון שאין חנייה באותו היום מכיוון שבאותן שעות יתקיים סובב ת"א באופניים. ת'כלס "כולה-ספא בנמל ת"א" – שיחקתם אותה! אנחנו חייבים לכם, זה היה יכול להיות ממש מתסכל לצאת בבוקר ולגלות שאין ממש איך להגיע למקום, לא כל שכן לחנות. ברגע האחרון מחליטים לשנות מיקום ולעבור להרצליה.
אחותי מתקשרת ל"קפה גן סיפור" הרצליה להזמין מקום ומגלה שאפשר להזמין רק עד תשע וחצי, מוקדם לכל הדעות, בטח ובטח לאמריקאית שנוחתת רק ערב לפני. היא לא מתאמת לפני שבודקת איתנו היתכנות. כולם מאשרים הגעה ואני מתנדבת להגיע בזמן כדי לוודא שהמקום באמת נשמר לנו גם אם הרוב יאחרו קצת. אני מתקשרת אליהם שוב כדי להזמין מקום והפעם עוד בשורה מבאסת, הישיבה מוגבלת לשעה וחצי. לא שהתכוונו להתנחל שם, אבל התחושה שכל כך מוגבלים בזמן מאוד לא נעימה לנו. שעה וחצי זה ממש מעט, שעתיים היה נשמע יותר הגיוני. אנחנו מחליטים לא לתת לזה להעיק עלינו. גם לא לחום הבלתי נסבל שיש במקום (המזגן אומנם פועל אבל הדלתות פתוחות לרווחה כך שהוא לא ממש מורגש) אנחנו לא נותנים גם לרעש שבמקום להרוס, רעש ברמה שבקושי ניתן לדבר. טוב כנראה שלמקום הזה לא נחזור בקרוב… למרות הכל כולנו מרוגשים מהמפגש המיוחד, נטול הילדים (טוב נו חוץ מפיצית שעוד לא נפרדת ממני) ומשתדלים ליהנות למרות התנאים האובייקטיביים. אני מקריאה לבר ברכה מכולנו והאווירה נעימה ושמחה.
הדרך לחופה עוברת בלא פחות משישה (!) ביקורים בקניון. ביקור ראשון פיצית ואני עושות סיור הכנה פלוס חיפוש שמלה עבורה, ביקור שני בגדים לצ'ול. דוגמן הבית לא עושה בעיות, נכנסים לחנות מודדים בוחרים מסיימים, פשוט תענוג. מעודדים מההצלחה אנחנו ממשיכים לחפש שמלה לפיצית (לא מוצאים), במקביל מנסים למצוא גם שמלה עבורי. דווקא לי מצאנו משהו ממש יפה, אבל נכון לרגע זה, פחות משבוע לחתונה, אני לא שלמה ולא בטוחה שזאת השמלה המתאימה לחתונה הזאת. ביקור שלישי המתבגר והזורם פוטרים אותי מהטיול והולכים לבד (אל דאגה אני מקבלת תמונות אונליין), ביקור רביעי נעליים לבנים, ביקור חמישי המסע לחיפוש השמלה המושלמת לפיצית ממשיך והפעם בינגו נמצאה השמלה הנכונה, ביקור שישי נעליים עבורי. אין מה לדבר הכנות לחתונה זה עסק מתיש כשמדובר במשפחה של חמש נפשות ואף מילה על כמה עולה התענוג (לא כולל שיער ואיפור עבורי). בתוכנית השבוע עוד מפגש משפחתי בחג ויומיים לאחר מכן ביקור במקווה ולאחריו מפגש נשי אצל משפחת הכלה. צחוק צחוק אבל היום הגדול מתקרב בצעדי ענק וההתרגשות בשיאה, אח שלי אהוב, כל כך מגיע לך את כל הטוב הזה, בחרת אישה מהממת, אתה כל הזמן מקבל חיזוקים מהסביבה על עד כמה היא כזאת. רק חשוב לא לשכוח שיש סיבה למה היא בחרה דווקא בך, מזכירה לך שאתה מהמם לא פחות. שאתה מוכשר וחכם ורגיש וממש ממש מיוחד ונדיר. אוהבת אתכם זוג יקר, מאחלת שבוע אחרון נעים ומוצלח של רווקות ויאללה נפגש בחתונת השנה.
