סבתא שלי היתה בשלנית בחסד. היא לא למדה לבשל בבית הוריה, כי שם היו 2 משרתות שעשו הכל, אבל כשעלתה ארצה (כתלמידה במגמת לול בבית הספר החקלאי בנהלל) והתחתנה היא למדה לבשל. בקורס של ויצו. עד היום אני שומרת את ספר הבישול המיושן והמסורבל שהיה התנ"ך שלה ועוד כמה וכמה מתכונים אהובים במיוחד שהיא הורישה לנו (חלקם רשומים בכתב ידה האהוב כל כך), ויש גם כאלה שהצלחתי לשחזר לא רע בכלל…
2 מתכונים שסימלו אותה אולי יותר מכל ונשמרים אצלי עד היום בכתב ידה הם מתכוני הדגים שלה. היא לא הכינה רק גפילטע פיש (שזה חובה כמובן) אלא גם דג אדום ברוטב עגבניות, שהיה פיקנטי (ויש היאמרו אפילו חריף). שני המתכונים האלה הם נכסי צאן ברזל אצלנו במשפחה.
כבר למעלה מ-20 שנה עברו מאז שסבתא נפטרה, ועדיין בכל חג (ראש השנה או פסח) את השולחן שלנו מכבדים, במלוא הדרם, מתכוני הדגים שלה. את הגפילטע פיש בדרך כלל קונים ואת הדג האדום מכינים. והשנה, כשאני ממונה על הדגים ועיתותי בידי (גם זה קורה פעם ב-50 שנה) אני נענית לאתגר ומכינה את הגפילטע פיש המפורסם של סבתא ממש ממש מהתחלה.
טוב, לא בדיוק מהתחלה, כי סבתא היתה קונה את הדגים טריים ומטפחת אותם באמבטיה עד רגע האמת ואז מלמדת אותם הלכות חיים כהווייתן…
מזעזע לחשוב על זה, אבל אלה היו החיים אז, לפני 40-50 שנה. אז המתכון שלי מתחיל ברגע שאחרי…
את הדגים אני קונה טריים (לא קפואים). את הראשים אני מבקשת לחצות לרוחב (צד ימין – צד שמאל) ואת השאר לטחון (עם העצמות והעור, זה בסדר). אפשר אפילו לטחון פעמיים, ליתר בטחון.
בבית אני מוסיפה לתערובת ביצים, קמח מצה (זה המתכון חברים, והוא תקף לכל חג, כי לא זורקים כלום ונשאר קצת מפסח) ותבלינים. מסדרת בסיר פרוסות של בצל וגזר (2/3 של כל מירפואה קלאסי) ואת ראשי הדג (כדי שהרוטב יהיה סמיך סמיך ואפשר יהיה לאכול בכפית כמו שאני אוהבת), וזה הכל בעצם.
מבשלת, מצננת ומעבירה לכלי הגשה.
תכלס, לא הרבה יותר מסובך מכל סוג אחר של קציצה.
המתכון המלא בבלוג האישי שלי, ממש כאן.
והנה עוד כמה מתכונים לראש השנה שאני אוהבת במיוחד:
לברכות החג: דלעת אקזוטית צלויה , קציצות מנגולד וכרישה , לחמניות מתוקות
למנה ראשונה: דגים אדומים ברוטב עגבניות, סלמון מאודה בלימון וטימין , פורל ים נורבגי ,
לעיקרית: צלי בשר בחבושים ויין
לקינוח: עוגת הדבש האולטימטיבית שלי, שטרודל דלעת, קונכיות בצק עלים במילוי מוס שוקולד-דבש