ה-איש הלבן שלי

פוסט על חפץ אהוב לבן…מממ…דילגתי עליו במבט הראשון כי ידוע שהארון שלי מורכב מבגדים בשלל צבעים מגוונים של: שחור ושחור כהה. כמה שאני לא מנסה להסתכל ולנסות צבע מגוון, אני חוזרת לצבע הקלאסי השחור המוכר.

אבל הנה אני כאן, כי בזווית העין קלטתי את תאריך הדד ליין להגשת הפוסט (6/6) שם כבר התבהר לי מיד החפץ הלבן האהוב עליי…

אז האיש/חבר שלצידי הוא לא חפץ – אבל הכינוי שדבק בו והוטבע ע"י נסיכה קטנה ומתוקה שקרובה מאוד לליבנו הוא: "האיש הלבן" והכינוי מיד נדבק בחבורה.

האיש הלבן שלי – בין היתר אחראי לעובדה, שהפעם היחידה שממש אהבתי ללבוש לבן ואפילו הלכתי לבחור את הלבן הכי לבן והכי לא אני –

בשמחה ענקית ומרצוני החופשי היה ליום נישואינו שהיה בדיוק היום לפני 15 שנה – ב- 6/6/2001

(כן עכשיו זה הרגע שכולכם אומרים ב- 6/6 בטון מהסרט "מציצים").

מעבר לעניין המרגש בבחירת השמלה, כמובן היה את אפקט ההפתעה, כי עד לרגע האיסוף לצילומים, השמלה לא נחשפה לאיש שלי, כאן בתמונה אפשר לראות את המבט הראשון שלו בי – בשמלה לבנה ואפילו כפפות לבנות תואמות, במיוחד בשבילו…

"שימני כחותם על ליבך"

שמלת הכלה שלי היא השמלה הראשונה שמדדתי לאירוע המדובר, ולרגע לא חשבתי אולי צבע אחר יהלום אותי יותר, הרגשתי בה בנוח, הרגשתי בה שלמה, הרגשתי שעבורי נתפרה (למרות שהושכרה כפי שהיא).

אפילו בירית לבנה נקנתה ונשתמרה עד היום. השמלה לא סתם כנראה התנהגה בדיוק כמו שאני מרגישה לאיש הלבן שלי, שזה זה – שהבחור תפור עליי, איתו אני מרגישה בנוח – מרגישה שלמה.

כיום לבן נמצא בארוני בעיקר לכבד טקסי בית הספר או ריקוד שבועות במושב ותמיד תמיד ארגיש פחות בנוח איתו, אני פחות נהנית לראות את עצמי איתו, שלא כמו תחושותי לאיש הלבן שלי שלמזלי הענק ככל שעוברות השנים כך אני מבינה כמה הוא הבחירה המדוייקת בשבילי.

טוב, יצא פוסט דביק מידי, אבל זה מה שגורם לי השילוב של לבן והתאריך 6/6…לסיום הדביקות אקדיש את השיר (הגרסה המותאמת) שהיה רקע לריקוד סלואו שלנו מהחתונה, שמלבד המילים שלו הוא מיוחד כי זה הריקוד היחיד שהאיש שלי רקד בחתונה ובכלל רק לכבוד זה שלבשתי לבן.

"לכל אחד יש ת'אחת שלו

שתסגור איתו מעגל

לכל אחת יש ת'אחד שלה

שיבוא ויפול בגורל

כמו בגד לגוף

כמו אויר לנשימה

ובתוך הטירוף

הם מוצאים נחמה

ואתה הנשמה הלבנה שלי

היחיד שמדליק אותי

ואיתך אני כל העולם

ואיתך אני כל היקום