21 הקרנות. 20 מהם העברתי עם חברתי, אהובתי רחל, שאותה איבדתי מיד אחר כך. כן, לאותה מחלה.
16 טיפולים כימותרפים – מאתגרים, מבחילים, מורידים ומעלים. כאלה שהפכו אותי לאישה הביונית.
12 פוסטים בבלוג שלי. אלו שהכירו לי עשרות של אנשים מזדהים, תומכים, בוכים ומבקשי עצה. פוסטים ששמרו על שפיותי ברגעים מאוד קשים.
4 חומרים סינתטים, לא כולל סטרואידים – שנספגו היטב בכל איבריי, ניתקו וניקו אותי מהעבר.
המון תלתלים- 3 שינויי צבעים בהם.
2 ילדים אמיצים, שהתבגרו מהר מדי.
עשרות של אנשים טובים. שירה היועצת הביוגרפית שלי, מורית , אסתי האחות האונקולוגית המלאכית, צוות ההקרנות, תמי, אמיר, ויקי ועדי השותפות שלי בטייני ברנדס, מיה החברה הכי טובה שלי, עזר מציון, ישראל האהוב, שגית הלל שתיעדה אותי מצמיחה שיער, שרון איתן ו"שלובות" ג'ינג'ה שהיתה שם בלילות הקרים ועוד ועוד.
אחד:
פחד אחד גדול, שהכל שביר, שהזמן קצר, שהכל יכול לקרות בכל רגע, פחד מלחדול.
ניתוח אחד – ששקעתי לתוכו בהתמסרות גמורה, שקמתי ממנו לתוך קולה המלטף והמרגיע של ד"ר מגן, שהיא עילוי מקצועי ואנושי.
חגיגת בר מצווה אחת – של בני, יקירי, שעושה אותי אמא גאה כל יום. בר מצווה שייחלתי להשתתף בה בשבוע הראשון לגילוי המחלה.
בת אחת – שמחבקת, מרעיפה אהבה ללא הרף ובכל הזדמנות. בת אחת עם לב ענק.
אמא אחת שהיקום בחר בקפידה בשבילי. כזאת שמלמדת, לומדת, חומלת ומכילה. מטפלת, מייעצת, בוכה וצוחקת. לא הייתי מבקשת לי אחרת בשום מצב.
עוצמה אחת בוערת המונעת מכוח האהבה הגדול שמצאתי בי.
ספר אחד בהתהוות.
משפחה אחת גדולה ועוטפת. חורקת שיניים, מחממת לב, אוהבת.
חזרה אחת לאהבת חיי.
