היום אני כבר בסדר עם זה.
עם השם היכנעי, הדודתי, שלא פשוט לגדול איתו בשנות השישים בישראל בין הדליתיות, הסיגליות והתמריות. בשלב בו עמדתי על דעתי והתחלתי לחקור בו ובמקורותיו הגיעו כמה תשובות.
קודם כל, אני חיה כי זה השם שאחותי ביקשה לקרוא לי. שנית, זה השם המשותף לשתי הסבתות שלי, זו חיה לאה וזו חיה שרה – ואני באמצע. שלישית – חיה זה חיה, Animal רביעית – חיה זה שם שהוא נגזרת של חוה, אם כל חי. כלומר – AVA
ושם המשפחה מאיפה? אבי, גבריאל גרטנר הגיע אחרי השואה עם עליה של השומר הצעיר, הישר לקיבוצי השרון. התיישבו במענית והקימו את להבות חביבה. קיבוצניק שמוצניק צריך שם הולם, גרטנר = גרדנר = גנן, גולן זה מקום שיש בו ירוק, ומספיק שיש ג משותפת. "אתה גולן" הודיעו לו וזהו.
אז אם הייתי נולדת באירופה ולא בישראל? מן הסתם היו קוראים לי Ava Gardner – זאת היתה מין בדיחה פנימית שלי עם עצמי….
אבל אם הייתי נולדת באירופה ולא בישראל, גורלי מן הסתם לא היה שונה מגורלן של דודותי, שושנה ואילונה. התמונה הזאת ודפי עד ביד ושם זה כל מה שנותר מהן.
אני בוהה בתמונה הזאת מאז ילדותי, מחפשת דמיון, מחפשת קירבה, מחפשת סיפור, מחפשת מידע, מחפשת תשובה. ונשארת עם שאלות. הרבה יותר שאלות.
מה היה אילו ?
היום נתקלתי בכתבה על מיזם מדיה חדש. חשבון אינסטוש לאווה, ילדת שואה. מעלה הרבה שאלות.
על עכשיו – פרובוקציה או גאונות? חוסר טעם או דיבור בשפת הנוער? הרי "יומנה של אנה פרנק" כל כך קירב אותי כנערה לעולמה, שחדשים רבים התחלתי כל פסקה ביומני האישי ב"קיטי יקרה", מנכסת לעצמי פירור מעולמה, מכניסה אותה לתוך עולמי.
על פעם – מה באמת היה קורה לו היתה תקשורת ויזואלית, תקשורת בזמן אמיתי עם שאר העולם. האם משהו מזה היה נמנע? היה מתרחש אחרת? האם הייתי זוכה להכיר את דודה שושנה ודודה אילונה? את סבא וסבתא שלי?
האם בכלל הייתי מגיעה לעולם ?
את סיפור אהבתם הרומנטי של אבי ואימי דווקא שמעתי הרבה. גם אז לא היה אינסטוש ולא פייסוש, והפוסטים שלהם זה לזו היו ארוכים וכתובים בדיו על נייר דק. אמא היתה מתחילה ב"לאהובי המתוק שלום רב" ו אבא היה חותם "שלך באהבה, גבריאל" (כתבתי על כך בערב יום השואה 2017. )
יש תשובה אחת שעונה על הרבה שאלות אחורה וגם קדימה: זה מה שיש, בואו נלמד את השיעור. והיום אני כבר בסדר עם זה.
***
איפה כל זה או משהו מזה תופס אותך? מה דעתך? אשמח מאד לתגובות ושיתופים
