מה יש באוכל שיכול להטריף דעתו של אדם?
אני רוצה לספר על אירוע שקרה לי בזמן שהייתי באחת הדיאטות מיני רבות שניסיתי בחיי, אירוע שהוגדר בפי כדבר, שלי לא יקרה.
נכדתי אכלה אצלי ארוחת צהרים, הכנתי לה שניצל עם צ'יפס, מקושט בקטשופ, המעדן המועדף על כל ילד, אוכל שאוכלים רק אצל סבתא.
נכדתי התיישבה לשולחן, בחנה את הצלחת שלה בחיוך ענק, שפשפה את הבטן והוציאה קולות "יאמי" מגרונה. ואז, הסתכלה על הצלחת שלי, שם נחו להם בשלווה חתיכת חזה עוף מאודה עם מלפפון ועגבנייה.
שמחת השניצל והצ'יפס שלה נאלמו כלא היו. פניה קבלו גוון עצוב, והיא הודיעה כי לא תוכל לאכול את האוכל הטעים שלה בעוד הסבתא היקרה שלה אוכלת אוכל "כזה", והצביעה בגועל על הצלחת שלי.
מיד נכנסתי לפעולת שכנוע, אמרתי שזה בסדר, אני ממש לא מתגרה מהאוכל שלה, הרי העוף שלי מתובל ומאד טעים, (אפילו הצעתי לה לטעום, והיא מיד סירבה), אמרתי גם שאני ממש אוהבת ירקות ולכן אני לא מסכנה והיא יכולה לאכול בכיף.
זה הצליח. הצליח מאד. הצלחתי לשכנע אפילו אותי, היא חזרה בשמחה לשניצל ולצ'יפס ואני אכלתי בתיאבון את הכלום שהיה לי בצלחת.
קינוח לא היה לי אז הוצאתי את סלסלת הממתקים הגדולה שאני שומרת עבור הנכדים, ושאני אף פעם לא נוגעת בה כי הרי שוקולד זה לא האישו, והילדה בחרה לה פסק זמן. פסק זמן מסוג כזה שיש עליו שני חצאי כדור עם מילוי של קרם אגוזים.
ישבה והתענגה על כל ביס ותארה בפרטי פרטים את טעמו של הקרם אגוזים הנפלא המתוק הנמס בפה, ואני בגבורה גדולה הפגנתי סיפוק אדיר מהנאתה ואת חוסר הרצון שלי לאכול גם.
אלה שליבי ופי לא היו זהים. הרוק בפי רקד טוויסט, וכל גופי היה דרוך, כדי למנוע מידיי לנוע לעבר הסלסילה, ולקחת פסק זמן כזה עם שני חצאי כדור מלאים בקרם אגוזים שנמס בפה ומעורר את כל החיישני הטעם בהנאה עילאית.
הידד, הצלחתי להתאפק!
הגוף ניצח ולא נגע, אבל בראש לא מצאתי פסק זמן מהפסק זמן. המחשבה על שני חצאי הכדור עם קרם האגוזים לא עזב אותי שלושה ימים רצופים, עד שביום שבת, כאשר ארזתי שקית ממתקים לילדים, לא התאפקתי יותר והתאחדתי עם הפסק זמן, ההוא עם שני חצאי הכדור הממולאים בקרם אגוזים הרך והטעים הנמס בפה והמענג.
למחרת שילמתי את המחיר למשקל שהראה עליה קלה.
מישהי אמרה לי פעם לעשות כל יום משהו שעוד לא עשיתי אף פעם. אז הנה שברתי את הדיאטה – לא פעם ראשונה – אבל פעם ראשונה בגלל שוקולד.
