הנה מה שהגוזל הספיק בשבוע הראשון ללימודים:
- שתי קטטות בבית הספר – זה ממש בקטנה בהתחשב בעובדה שבית הספר עבר למיקום חדש ושהכיתה קיבלה מורה חדשה (זה די הרבה דברים חדשים להסתגל אליהם בבת אחת) ובעובדה הנוספת שעל פי ספר החוקים הפרטי של החינוך המיוחד ככל הנראה כל פעם שמישהו נוגע לך בתיק, אתה חייב להחטיף לו מכות.
- להיחנק פעם אחת מקווצת שיער של זואי הכלבה – הגוזל החליט לקחת, מה שנראה תחילה כרעיון טוב ויצירתי, כמה קווצת שיער של זואי הכלבה בשקית סגורה כדי שיוכל להתבונן בהן ולהירגע בעת לחץ. אך אבוי, ברגע של משובה, הוא פתח את השקית ונשף לתוכה אוויר וכך חדרו השערות לפיו והוא כמעט נחנק. לאחר מאמצים של טובי המורים בבית הספר לחלץ את השערות מפיו, הם נאלצו להכריז על כשלון וכך מסתובב הגוזל כשבגופו נמצא חלק מכלבתו האהובה.
- לקחת את הכלבה זואי לריצה על חוף הים עם אחותה טאי – הוא התמוגג מהרעיון לפגוש את האחות, עשה פארקור על הברזלים בכניסה לחוף, רץ בחדווה עם האחיות ואפילו טיפס על מצוק הכורכר שעל החוף על אף שרק שבוע לפני כן הכריז קבל עם ועדה שיש לו פחד גבהים (בקבל עם ועדה הכוונה היא לצרחות אימים ובכי מוגבר ומהדהד במתחם קירות טיפוס בו ביקרנו). החשש שלי שייתקף בפחד פתאומי בירידה ויקרא לי לחלץ אותו – דבר שהיה מסתיים אולי בגוזל מחולץ אבל באמא מרוסקת – התבדה.
- לגדל ירקות בבית – כשיצאנו מהחוף ראינו איש שמוכר ירקות בכמה קופסאות מה שכמובן זרע את הזרע במוחו של הגוזל שהוא חייב לשתול ירקות בבית על מנת לסייע לכלכלת המשפחה. במוחי הדבר החל כפרויקט אקדמאי מסועף בן שלושה שלבים: א) מחקר מקיף באינטרנט על אילו סוגי ירקות ניתן לגדל בבית ומהם התנאים הדרושים לגידולם; ב) שלב רכישה ובוא הוראות מפורטות של בעל המשתלה; ג) שלב הביצוע המרתק. השלב הראשון של הפרויקט הנשגב והחינוכי בעליל התבטא בכך שאני מנסה לחפש מעט מידע על גידול ירקות באדנית תוך הפרעות חוזרות ונשנות של הגוזל, השלב השני – ברכישה מזורזת של זרעי הירקות הנכספים תוך שהגוזל נוגע בכל מה שאפשר ואי אפשר לגעת במשתלה (נדנוד שער הכניסה, זינוק מרשים על דלפק הרכישה והתעסקות עם הקופה הרושמת), ואילו השלב השלישי הסתיים בזריעת הזרעים תוך הימנעותו המוחלטת לגעת הן בזרעים והן באדמה. כנראה שלא נעבור למשק אוטרקי בזמן הקרוב.
- לקחת ספר ליד בפעם הראשונה מרצונו החופשי – בדרך כלל ההסכם שלנו הוא שפרק אחד אנחנו קוראים פסקה הוא פסקה אני כשלאחריו אני קוראת פרק שלם. או שניים. ההסדר הזה, אני חייבת להודות, הביא להתקדמות ניכרת של הגוזל בקריאה. אחר צהריים אחד כשפקד אותי כאב ראש ולא יכולתי באמת להתמקד בקריאה, הוא החליט שהוא נוטל את הספר שאנחנו קוראים כרגע וקורא לבד. עודדתי אותו לקרוא בקול רם כדי שגם אני אוכל להיות מעודכנת וכמובן שהקריאה לוותה מידי פעם ביללות וקריאות אכזבה מגוונות אחרות כשהוא התקשה במילה מסוימת, אבל בסך הכול הוא הצליח לקרוא משהו כמו עמוד בכוחות עצמו. וגם כאב הראש שלי חלף. נראה לי שעליתי פה על משהו. יום גדול!
בסך הכול, אם אני לוקחת בחשבון את העובדה שבית הספר החדש לא עלה באש, אף מורה או ילד לא קיפח את חייו בקטטה כזו או אחרת ושניכרת עלייה במפלס חדוות הקריאה אצל הגוזל מ- 14- למשהו כמו 5, הייתי אומרת שזה היה שבוע ראשון ללימודים מוצלח ביותר.
