חוויה מיוחדת וחיובית עברה עלי ביום שני האחרון כשהעברתי הרצאה מטעם עמותת 'אנונימוס' בסניף של תנועת הנוער בני-עקיבא בנתניה.
זו השנה השנייה שאני מרצה בנושא זב"ח (זכויות בעלי-חיים) מטעם עמותת אנונימוס בבתי ספר. במהלך השנים התגבשה קבוצה גדולה של מרצים שנשלחים לבתי ספר על פי תיאום. אנחנו מעבירים הרצאה קבועה עם מצגת שהכינו ב'אנונימוס', לרוב מועברת ההרצאה בזמן הלימודים במסגרת העשרה שמקבלים התלמידים. אנחנו מדברים על סבלן של החיות במשקים המתועשים ובמעבדות הניסויים.
לצערנו ההרצאה עדין אינה חלק ממערך החינוך, אבל ישנם לא מעט בתי ספר שפותחים בפנינו את הדלת וזה בהחלט מבורך. אפשר להגדירה כהרצאה 'מעודנת' יחסית, והטבעונות מוזכרת בה באופן מאד עקיף, אין לנו ברירה אלא ללכת על חבל מאד דק, כדי להמנע ממצב בו לא נוזמן יותר לאותו מוסד חינוכי ובאנונימוס הבינו שעדיף להעביר את ההרצאה בצורה עדינה ומינימליסטית מאשר לא להעבירה כלל.
כשהוצע לי להעביר הרצאה בסניף של תנועת-הנוער בני עקיבא בנתניה בשעה שבע וחצי בערב ידעתי מייד שאני מאד רוצה, למרות שהיום והשעה לא היו נוחים עבורי, שיניתי את התוכניות ופיניתי את הזמן, וזה התגלה כמשהו שבהחלט היה שווה את זה.
אף פעם אי אפשר לדעת איך יתנהג הקהל שלנו בהרצאה שהנושא שלה כל כך טעון, ואני הרגלתי את עצמי להגיע להרצאות בלי יותר מדי ציפיות, סוג של 'לוח חלק'.
הגעתי לבניין שהוקם על ידי מפעל הפיס, ופגשתי שם את הרכזת שהזמינה אותנו ואת האחראית עליה, שתי בנות צעירות ומקסימות. הוכנסתי לאולם ענק עם המון ספסלים ולאורך הקיר ארונות עם ספרי תפילה. מסתבר שהמקום מתפקד במהלך ימות השבוע כבית כנסת.
שתי הבנות שנראו לי בגיל חטיבה, אבל כנראה היו מעט בוגרות יותר הפגינו שליטה טכנולוגית לא רעה בכלל, אפילו התגברנו יחד על בעיה טכנית קטנה במחשב שלי. הקהל התחיל לזרום פנימה, הוא היה מצומצם יחסית, כ-30 בני נוער, בנות בחצאיות וגרבים ובנים חובשי כיפה בערך בני 16 אליהם הצטרף חייל שהתגלה כבוגר התנועה וכדמות מאד חיובית בהרצאה. הם ישבו על כמה ספסלים שסודרו לאורך ובחנו אותי בסקרנות. שמחתי על כך שבחרתי בגדים שבהחלט עומדים בסטנדרטים שלהם מבחינת צניעות, סוג של שמלה ארוכה מעל מכנסיים.
העובדה שהרצאה מתקיימת בשעות אחה"צ-ערב היא בהחלט יתרון, כשבני הנוער מגיעים בזמנם החופשי ומרצונם יש להם יותר פתיחות לשמוע. יתרון נוסף הוא שאין את מגבלת הזמן המאד קשוחה שהמסגרת של שעות השיעורים בבתי הספר מכתיבה, אין מצב בו התלמידים קופצים ממקומם למשמע הצלצול והמורה שואגת עליהם שימשיכו לשבת. ואכן, הרכזת אמרה לי שאין שום בעיה לחרוג מעט מהזמן, לתת זמן לשאלות ותשובות. ההרצאה שלנו נמשכת לרוב 45 דקות, סיכמנו שאפשר יהיה למשוך אותה עד שעה, כדי שישאר זמן לשאלות ודיון בנושאים שהעליתי.
כהתחלתי את ההרצאה השתררה אווירה של קסם, הרגשתי שהלב שלי פשוטו כמשמעו מתרחב, בהרצאות שהעברתי עד כה לא יצא לי לפגוש קהל כל כך קשוב ומרוכז. נכון שלא פעם פגשתי בני נוער שההרצאה נגעה בהם וריגשה אותם ואולי אף חוללה אצלם שינוי אבל ברמה כזו או אחרת נאלצנו תמיד אני והמורה האחראי להקדיש כמות מסוימת, לעיתים לא מבוטלת של אנרגיה כדי למרכז אותם, לנטרל הפרעות, צחוקים, שאלות לא במקום ועוד כהנה וכהנה, לא פעם מצאתי את עצמי נדהמת מהדציבלים של הצעקות שהם ספגו, כנראה כנוהל קבע.
כאן זה לא היה, המושג 'דרך ארץ בין אדם לחברו' התממש לנגד עיניי. הם הקשיבו לי בריכוז רב ובשקט מופתי, ויכלתי לראות שהדברים מחלחלים, היו דמעות בעיניים של חלק מהבנות, כשהקרנתי את הסרטונים על תעשיית הביצים ועל תעשיית החלב שם נראית הפרדת עגל מאימו.
כשהסתיימה ההרצאה הודיתי להם על כך שהיו קהל כל כך מקסים וקשוב ואמרתי שכעת הם יכולים לשאול שאלות, והאנשים הצעירים המקסימים האלה מחאו לי כפיים, כאן אני הזלתי דמעה מהתרגשות. הם התחילו לשאול שאלות ואני הבנתי למה היה לי כל כך חשוב לבוא לשם. הרכזת, זו שהזמינה אותנו שאלה את השאלה הראשונה: "הסברת על תעשיית הביצים, אבל לא נגעת בנושא האפרוחים הזכרים ומה שעושים להם."
זה היה לחלוטין לא צפוי, כדי לענות לה הייתי צריכה לדבר על טבעונות פרופר. הבנתי שלא זו בלבד שהיא טבעונית, היא כנראה גם מאלה שפועלים בנושא. הבהרתי לה שאשמח לענות אבל לא הייתי רוצה שתהיה לאנונימוס בעיה להיות מוזמנים לשם שוב בגלל תלונות הורים.היא אמרה לי בחיוך שזה בסדר גמור, ומצב כזה לא יקרה. ההורים לא יתלוננו ובכל מקרה הם יצטרכו קודם לעמוד מולה.
אז עניתי בהרחבה, כמו שהייתי רוצה לענות… החייל שהצטרף אלינו הוסיף משלו והבנתי שגם הוא מאד בעד טבעונות.
זה לא יכל להיות יותר טוב, השאלות המשיכו לזרום וכל אחת מהן היתה טובה מקודמתה, כדי לענות כראוי לא היתה ברירה אלא לדבר על טבעונות. נכון שהיו שאלות מאתגרות, מבני נוער שצורכים מהחי וחיים לפי אמונות אותן לימדו אותם, כמו הטענה החבוטה של 'האריה והזברה' 'שרשרת המזון' וכו' אבל גם האמירות האלה היו הרמה מצוינת להנחתה ואיפשרו לי להעביר להם מידע חשוב.
בסופו של דבר הייתי שם שעה וחצי ויצאתי משם בתחושת התעלות. בדרך פגשו אותי כמה מהבנות, סיפרו לי שההרצאה הרשימה אותן מאד, ואחת מהן אמרה לי בשקט שהיא מתכוונת לנסות…"
היה שווה ובגדול….