יש בספר המיוחד הזה כל מה שאני אוהבת ומחפשת בספרים. היסטוריה, תרבויות אחרות, אומנות, חברות ועוד כל כך הרבה יותר מזה. זהו ספרו החמישי של דוד טרבאי והראשון שיצא לי לקרוא, ברור לי שאגש עכשיו לספריה לחפש את ארבעת הספרים הראשונים.
הסיפור מתחיל בקייטנה/מחנה לילדים מחוננים בשנותיה האחרונות של הונגריה הקומוניסטית, 1982 שלושה נערים ונערה, ארבעתם נגנים מחוננים, מתחברים לכדי רביעיית מיתרים כחלק מאקט מרדני של נעורים, מאותו הרגע גורלם נשזר זה בזו.
ארבעתם הם גיבורי הסיפור, זה נכון, אך הם הרקע להתרחשות מבחינתי. כי דרך הסיפור האישי והקבוצתי שלהם אנו נחשפים להונגריה הקומניסטית או בשמה הרשמי "הרפובליקה העממית ההונגרית" בשנותיה האחרונות (1949-1989), פרק מרתק בעיניי בהיסטוריה של המדינה הזו. אנו נחשפים לחיים היומיומיים של האנשים תחת הקואפרטיב, הניואנסים הקטנים בין האנשים בתקופה אפלה שכזו, העיניים שמביטות אל "המערב". אנשים המנסים לעשות שינוי, חשיבה מודרנית יותר ומול אלו הנאחזים באידאלים שעוד רגע יחלפו. זהו סגנון חיים שרחוק שנות אור מישראל הדמוקרטית של סוף 2019.
תקציר:
שלושה נערים ונערה מקימים על דעת עצמם רביעיית כלי קשת. זוהי תקופה של מתח ושל ניגודים בהונגריה של שנות השמונים, החדש והישן מתקיימים בה זה לצד זה, גבולות המותר והאסור נזילים. השלטונות רואים בהקמת הרביעייה מעשה של התרסה ומחאה, אבל מתכננים גם להרוויח ממנה, ואילו הנגנים כבר חולמים להגיע עד גשר הזהב במערב. שאפתנותם של היחידים – הנגנים וגם אנשי הממסד – והתשוקה ליצור ולשנות, ומנגד הכמיהה למסגרת, לשותפות ולאינטימיות מניעות את עלילת הספר הקצבי הזה.
הספר זמין להשאלה בספרייה ובאפליקציה של עברית לפרק ראשון לחצו על קישור
