במילים אחרות ,מיהם האנשים שבזכותם הגעתי לאחת התובנות וההחלטות החשובות בחיי שיותר אני לא עובדת בשביל אף אחד.
.
הכל התחיל איפשהו בשנת 1990. אני ממש בשלבי סיום לימודי עיצוב הפנים והאדריכלות שלי ומתחילה לגשש אחר משרה שאוכל להתמקצע בה.
הבוס הראשון שלי היה אדריכל נוף ממשרד בתל אביב, אליו הגעתי דרך מודעה בעיתון. המשרה אמנם לא ממש תאמה לתחום אותו למדתי, אך בכל זאת קיוויתי שדרכה אכיר אדריכלים אחרים, אנשים אחרים ואחשף יותר לתחום.
ההתחלה היתה נהדרת. עבודה מעניינת, מאתגרת, מלמדת וחושפת בפניי התפתחות של עיר חדשה שהיום כולם מכירים, העיר מודיעין.
איתי במשרד הייתה שרטטת נוספת שיחד העברנו את השעות בלמידה מהנה ומאתגרת. עם הזמן התחלנו שתינו לתהות על פשר ההעדרות התכופה של הבוס. בהתחלה שייכנו אותה לפרוייקטים חדשים שאולי קיבל או פיקוח על עבודה, אבל עם הזמן שמנו לב שזה קורה דווקא בימים מסויימים של החודש. בימים בו אנחנו אמורות לקבל משכורת.
הפננו את תשומת לבו לעניין עם הבטחה שזה יטופל. אך כשמצאנו שהדבר חוזר על עצמו מידי חודש והרגשנו יותר מתנדבות מעובדות, סיימנו את העניין בבית דין לעבודה.
אל הבוס השני הגעתי שוב דרך מודעה בעיתון. משרד אדריכלים שחיפש שרטטת. גם כאן ידעתי שיקח זמן עד שאמצא את המשרה הנכונה לי, אך בינתיים אכיר את העולם מסביב זה שקשור, אדריכלים, מהנדסים וכו' ואולי עם הזמן אוכל לפרוץ קדימה.
לדאבוני שבוע בלבד מתחילת תעסוקתי במשרד, נפטרה אמי. האיש שלי התקשר לבוס לבשר את העניין ובתגובה קיבל ממנו הודעה שכזאת, "אין צורך שתגיע יותר, היא מפוטרת". אתם בטח נדהמים. תחשבו איך אני הרגשתי באותו הרגע.
הוא מצידו התקשר ביום שלמחרת, ביקש להתנצל, רק שאצלי אין מקום בעולם לאנשים חסרי לב.
.
את הבוס השלישי מצאתי דרך חבר ששמע על המשרה. ותוך כמה ימים מצאתי את עצמי בחברת מטבחים כמעצבת מן המניין. 6 שנים עבדתי שם כיד ימינו של הבוס. כבר הייתי אמא לשני פעוטות, מג'נגלת בין משמרות, בית ילדים ואהבתי כל רגע. אהבתי את החיבור ללקוחות והידיעה שכל מטבח שאני מעצבת עבורם הוא חלק מהחיים שלהם. ואז זה קרה, בלי שום הכנה מוקדמת, ובגלל טעות שאינה שלי אני חוטפת ריקושטים, קללות ודברי זעם שממש לא מגיעים לי.
לקח לי כמה שניות לצאת מההלם, לטרוק את הטלפון, לאסוף את החפצים וללכת הבייתה. כן גם אחריי 6 שנים, יש קווים אדומים שאין מצב בעולם שאתפשר עליהם.
שיח וכבוד הוא הכרחי בין בני אדם ובטח בין בוס ועובדת.
מבחינתי זה היה הקש ששבר את גב הגמל וההחלטה שאני עם בוסים סיימתי לפחות בגלגול הזה ומהיום אני אדון לעצמי. למעשה זאת הייתה התחלה של יציאה לעצמאות והקמת העסק שלי שבו אני משקיעה את הלב והנשמה.