הספר לוקח אותנו לתקופה אפלה ומפחידה בהיסטוריה, ימי מלחמת העולם השנייה בפולין וברוסיה. הסיפור נע בין סיפורה של הניה, נערה צעירה בעת מלחמת העולם השנייה- איתה אנו עוברים מספר שנים מטלטלות; לבין סיפורה של הילה, נכדתה הצעירה, שמרבה לבלות איתה ועם סבה בצריף המעברה בפ”ת בשנות ה-70 של המאה הקודמת.
הניה היא נערה אמיצה, דעתנית וחרוצה אשר בעל כורכה הופכת מהר מהרגיל לאישה נחושה, שמוצאת דרכים יצירתיות לשרוד בעולם החדש. בסיפור, המושג העולם החדש מתייחס לעולם הטוב, לקולקטיב הקפיטליסטי ברוסיה. עולם שמתנפץ מהר מאוד על פני הדמויות. כשאני כותבת עולם חדש, אני מתייחסת למציאות הקשה שנגלית לדמויות ודוחקת אותן למתן פרשנות זהירה וזריזה, ולתגובה הולמת. מהר מאוד, למשל, צריכים הניה וצמח להבין שבעולם החדש יש מי שמקשיב, ויש מי שמלשין, ולכן הם צריכים להבין זה את זה ללא מילים. הניה היא בחורה יהודייה, אך מאחר והיא בהירת שיער ועיניים היא מצליחה להזדהות כגויה, וכך להינצל. החלטות רבות מקבלת הניה באופן בוגר, החלטי ומחושב, אף שהן מתקבלות בלחץ של זמן וללא תהליך חשיבה. החל מההחלטה לעזוב את ביתה בפעם הראשונה, ועד ההחלטה לעזוב את ביתה בפעם השנייה. אני בחרתי להבין מכך שזו המציאות בה חיתה, ולא לחפש אי דיוקים בסיפור או ניסיון לקצר.
הספר מתאר סיטואציות קשות ורבות, אך רמת תיאורן דלה יחסית. הסופרת לא מאלצת את הקורא לדמיין ולהיכנס לנעלי הדמויות. אני עושה את זה באופן טבעי כשאני קוראת סיפור, וכך אני מאפשרת לו להשפיע עליי. גם בלי תיאורים מפורטים הקריאה על המלחמה הייתה לי קשה, ולכן הודיתי לסופרת שחסכה ממני תיאורים קשים.
אני בוחרת לא להתייחס לסיפור של הילה, שאף שקיבל מחצית מפרקי הספר, היה בעיניי סיפור תומך ומעצים לסיפורה של הניה.
הקריאה לא זרמה לי מההתחלה. הרגשתי שההקדמה ארוכה לי מדיי. דווקא שם בחרה הסופרת להרחיב בתיאורים. יש הרבה מאוד דמויות משניות, ולא עקבתי אחר כולן ואחר הקשר ביניהן. הסיפור החל להתגלגל ולהיות מעניין יותר מבחינת עלילה, רק כאשר הניה עזבה את בית הוריה.
ההתייחסות שלי לספר היא כאל שיעור היסטוריה. אני ממליצה לקרוא אותו למי שרוצה ללמוד עוד על התקופה ועל הקשיים, מבלי להיכנס לתיאורי הזוועות.