הקשב לקצב - על מרתון והקשבה פנימית

התקופה הזו של האימונים למרתון, בכל פעם מחדש, מפתיעה אותי.
היא מפתיעה אותי באינטנסיביות שלה ובעיקר ממה שהיא מוציאה ממני.

אולי אלה שעות הריצה הרבות, אולי המאמץ והחיבור החזק לגוף לפיזי.
הסתכלות והתבוננות. פנימה והחוצה.
שאילת שאלות, בדיקה…

אז הפעם המיקוד הוא על קשב-
קשב לערכים המובילים שלי,
קשב לקצב הנכון לי,
קשב לי.

ניסיון ולמידה להשקיט את קולות הרקע שנותנים עצות, שרוצים לעזור אבל בעיקר מבלבלים ועושים רעש.
להתחבר למקצב הפנימי שלי. ואולי יותר חשוב-לקבל אותו.
לקבל אותו ולא להילחם בו.

להבין שזה מה שאני.

"הקשב לקצב" צמד מילים שמלווה אותי כבר שנים, מאז שלמדתי הנחיית קבוצות.
ועכשיו הוא מקבל משנה משמעות:
לפעמים הרצון הוא להתקדם מהר…אין סבלנות ואין זמן.
זה מאוד חזק בעידן הזה שבו אנו חיים. הכל כאן ועכשיו.
אם אתה לא עומד בקצב, אתה כאילו לא נחשב…

אני פוגשת את זה בקליניקה: הרצון לרדת במשקל. חוסר סבלנות לתהליכים פיזיים ורגשיים.
אני מוצאת את עצמי מרגיעה ונותנת פרספקטיבה (למטופלים ולי): "רגע….אז יקח עוד קצת….מה קרה?"
ממקדת במטרה האמיתית, בחיבור למה שבאמת חשוב,
מחברת להצלחות, גם הקטנות ביותר, ולאמונה שהליכה עקבית בדרך תוביל להשגת המטרה.