הקיימות אינה מטרה, אלא אמצעי לחיות

NYE – לא ניתן להכיר את האמת דרך חמשת החושים שאינם קולטים את מלוא האמת.

לא ניתן להכיר את האמת דרך מערכת לוגית המסיקה כי האין ישנו והיש איננו.

כל עוד הכרנו את עצמנו ואת העולם רק על פי הנגלה לעין – לא הכרנו לא את עצמנו ולא את העולם.

החושים אינם יכולים לגלות לנו את כל הקיים.

הידע הנקלט דרך החושים מהווה בסיס לשפה שלנו, להגדרות שלנו את עצמנו ואת העולם וחשוב להבחין בין חפצים דוממים לבין אנשים.

לגבי חפצים דוממים – לא יגרם נזק גדול אם לא נכיר את החפץ ונטעה בהגדרתו ובאיפיונו. לעומת זאת, נזק גדול מאוד נגרם כשאנו מאפיינים את האדם בדרך שאינה נכונה.

לכן, יש להכיר את האדם השלם באופן שלם שאינו מוגבל למגבלות החושים וההכרה.

כך נוכל לשרת 2 מטרות נעלות – המטרה הראשונית – שלא נזיק לאדם דרך אבחון לא נכון שלו, שעלול להפוך במהרה להיות ההגדרה שלו את עצמו.

המטרה השנייה- רק כשנכיר את האדם השלם נוכל לעזור לו באופן שלם ונוכל לעזור לו לחזור למצב בו הוא שלם.

מסיבה זו חקרתי את האדם שלא דרך מגבלות החושים וההכרה ובחנתי מה באמת מייצג את מי שהוא ומה נוצר מתוך הייצוג של מי שהוא כשהוא לא חי את עצמו ולכן לא חי את מי שהוא במהותו.

מטרת מחקרי היה לבחון האם אכן כדי לשפר את מצבו של האדם יש לעבוד עם מכלול רגשותיו, מחשבותיו, אירועי חייו ועוד – או האם ישנה דרך להביא למצב מיטבי בו כל אלו – לא מוסיפים להתקיים.

כמענה ל"אני חושב משמע אני קיים" תפיסתה של NYE היא – "אני עצמי משמע אני קיים" ולא רק קיים, אלא חי, ממש חי.

מבחינת NYE – הקיימות אינה מטרה, אלא אמצעי לחיות.

ישנם אנשים שכפי שהם חיים כעת היה עדיף שקיימותם תיגזל מהם על מנת לעקור מהם את סבלם.

כשאנו מבינים את זה אנו מבינים כי מטרתנו כחוקרים את שורשי האדם ואת הדרך הרחבה והיעילה ביותר לשיפור מצבו – לא רק לשפר את איכות חייו של האדם, רמת חייו של האדם ואורך חייו של האדם אלא את מידת החיות אותה חווה האדם.

כשמטרתנו אינה להקל על הסבל בלבד, בין אם דרך עבודה על מקורות הסבל ובין אם הסתפקות בקיים ובשחרורנו מהרצון אלא נרצה ליצור חיות עצמית והגשמה עצמית באדם ובחייו – אנו בוחרים לעזור לו לחיות באופן השלם שהוא נברא לחיות.

הסבל נוצר מהפער בין האני עצמי לבין האני כעת; ככל שהאדם מרגיש את עצמו בתוכו, אך מצד שני חי באופן פעיל לא את עצמו – הוא מרגיש את הפער, את הסבל. לכן, כשנחבר בין העצמי לבין האני כעת – כך שהאדם יוכל לחיות את 'אני עצמי' – כל תחושת הסבל וכל תוצריה – יפסיקו להתקיים כאחד.

ככל שאנו מבינים שמהותו של אדם מעולם לא היתה חסרה, אך האדם חי באופן חסר את מהותו השלמה – כל שנותר לעשות הוא לחשוף אותו למהותו השלמה וכך יוכל לחזור לחיות כפי שנברא לחיות – כאדם שלם.

כשאנו מבינים שביום יום אנו משתמשים בתחושות ובחושים – אנו מבינים שאנו לא יכולים להתעלם מהם או להתעלם מהמסקנות שנוצרות דרך הנתונים שהם מספקות למערכת הלוגיקה שלנו.

יחד עם זאת, כשאנו ערים לאשליות החושים וההכרה – יש לנו אפשרות שלא ליפול במלכודות הללו שקברו אותנו מבלי להשאיר שם.

מלכודת נוספת – ענקית לא פחות היא מלכודת השפה. אם נבחר ליצור שפה המאפשרת את זיהוי הקיימות השלמה של האדם (כמו אני מרגיש שאני חי באופן חסר את עצמי כי אני לא חווה את מלוא האיכות של עצמי – את מלוא את הביטחון העצמי) ולא מנציחה של האדם החסר במהותו (יש לי חוסר ביטחון עצמי) נוכל לזכור מי אנחנו ולשאוף לחיות יותר ויותר את עצמנו.

כשנבחר להסתכל מחדש על האדם ולהכירו מחדש כשלם – נבחר להסתכל מחדש על כל מה שידענו על הנפש, על רגשות, על מחשבות, על זכרונות, על טראומות, על התנהגות, על תפקוד וכל המשתמע מכל אלו ועוד.