וינסנט ואן גוך הגיע ב-1890 לאובר-סור-אואז שבצרפת ,כדי לצייר ולחיות תחת השגחתו הצמודה של ד"ר גאשה. וינסנט סבל בעבר מהתקפי חרדה ודכאון ואף אושפז בבית חולים בעקבות התקפיו. הוא נשלח לאובר בתקווה שד"ר גאשה, אשר טיפל בעבר באומנים מפורסמים, יוכל לעזור גם לו.
ד"ר גאשה לא היה רופא קונבנציונאלי. הוא עצמו היה צייר חובב ואספן אמנות, בעיקר מיצירות שהשאירו לו מטופליו תמורת שירותיו. הוא היה רוקח מגוון תרופות הומאופטיות מצמחים שגידל בגינתו והבין לנפשם של האומנים המיוסרים.
לד"ר שאגה היו שני ילדים: פול ומרגריט. פול, כאביו ניסה להיות צייר, אך דרכו לא צלחה. מרגריט לאחר מות אמה, טיפלה עבור אביה בכל משק הבית. היא ניקתה, כיבסה ובשלה עבורו ועבור מטופליו. לכן, לא מפליא שד"ר שאגה לא היה מעוניין לחתנה, למרות שהיא הגיע לגיל המתאים.
היא היתה כבר בת עשרים ואחת, כשוינסנט הגיע לאובר והיא היתה בשלה כמו פרח לאהבה…
ממבט ראשון משהו ניצת בין השניים. הוא הגיש לה פרח מכופל כמניפה והטביע עמו את הזרעים למה שיתרחש בין השניים בהמשך.
וינסנט סיקרן וריגש את מרגריט. הוא היה שונה. אמנם כסף לא היה לו, אבל העוצמה בה צייר והתשוקה שבה אחז במכחול הצליחו להרטיט את ליבה.
וינסנט מצא גם בה עניין רב… הוא ראה בה, את מה שהאחרים לא הצליחו לראות. וכך גם הוא צייר אותה.
הוא צייר שני דיוקנות שלה, פעם אחת בגינה ופעם אחת ליד הפסנתר. הוא צייר את דמותה במקומות האהובים עליה, שהיו נחמתה בעולמה הבודד והמבודד.
הציור האחרון של ואן גוך היה דיוקנה הסודי של מרגריט, דיוקן הפרידה, שהשאיר את חותמו לנצח בליבה של מרגריט.
הספר "הציור האחרון של ואן גוך" מעניק קול לשתי דמויות נשיות, שמקומן הצטמצם רק להערת שוליים בהיסטוריה, ובמיוחד למרגריט, בתו של ד"ר גאשה. הספר מספר גם את סיפורה של בתו הלא חוקית, אשר התגוררה יחד עם אמה בביתו. אך, על מנת שסודו של ד"ר גאשה לא יתגלה, הוא שמר עליהן בבית והסתירן שם.
מה שהנחה את הסופרת בספרה, הוא כי מרגריט לא היתה רק מוזה לווינסנט בימיו האחרונים, אלא גם עדה לטקטיקות הרפואיות המפוקפקות של אביה במהלך טיפולו בווינסנט וקורבן לזעמו של אחיה.
הרמזים המוטמנים בציוריו של ואן גוך הם רק חלק מן המסתורין האופף את ימיו האחרונים של וינסנט באובר. בשבעים הימים שבהם שהה בכפר הוא השלים יותר משבעים ציורים. וספר זה מבקש לבחון את מקורות ההשראה ליצירתו האחרונה.
מאחלת לכם קריאה מהנה!
XOXO
אחת שיודעת 😉
