על מה ההצגה?
מרגשת!
באחד מהרגעים המרגשים בהצגה אני משחקת את סבתא בילדותי, אחרי שזיהתה את הגנים גם בי. בעיניים נוצצות ובקול מזדקן, חלוש אך החלטי, היא חרצה את מילותיה כשקרבה אליי בהבעה חרושת קמטים וחלומות ואמרה: "ניצנ'לה", "את כשתהיי גדולה, תהיי ארטיסטית! ואף פעם אל תשכחי את המשפט שסבתא אומרת לך עכשיו: מלפפונים מחמיצים – לא חלומות!!!"
מחדשת!
על הבמה אני משתפת את הקהל ב"קולות הרקע" שביקשו מימני לרדת מהחלום, ש"משחק זה לא מקצוע" ושלא יהיה לי עם מה "ללכת למכולת" ( דרך אגב, מאז ועד עצם היום הזה אני בעניין של סופרים כ"אקט" מחאה!) שעדיף לי להיות גננת או מורה. פנסיה טובה, תנאים טובים ממשרד החינוך… ושאפילו היה רגע אחד שכמעט ברחתי מהחלום…
כן. ההצגה נכתבה עליך…
בסיום ההצגה (כשתור האנשים מסתרך ורבים ממתינים להחליף איתי משפט, לשתף בהתרגשות, ובחוויות האישיות שההצגה הציפה בהם ) אני פוגשת עורכי דין, מורות, רופאים, מהנדסים, ומתכנתים, כשהמכנה המשותף של כולם הוא עיניים נוצצות מדמעות, סנטרים מהנהנים ותגובות רבות ומרגשות. כל פעם מחדש אני מופתעת עד כמה הם מכירים את הסיפור שלי טוב כמוני, ומשתפים בתחושה שהם למעשה גיבורי ההצגה. שהם חיים ועובדים במקצועות שהם לא אוהבים והחלום האמיתי שלהם הוא לנגן. לשיר, לשחק. אישה שהיא אימא לשבעה ילדים ניגשה אלי בעיניים דומעות בסוף ההצגה ואמרה "ניצן. החלום שלי הוא להיות שחקנית! עוד כמה שנים אני מסיימת לגדל ילדים והולכת לממש את החלום!"
ומה סבתא הייתה אומרת?
סבתא לא איתנו למעלה מעשרים שנה. בכל פעם על הבמה אני מרגישה שהיא איתי. יודעת שהיא רואה אותי, מתרגשת ומוחה דמעה. סבתא תמיד אמרה "מי שמוליד לא מת" והיא חיה איתי על הבמה בהצגה כל פעם מחדש.
אבא (בנה של סבתא) גם מחה דמעה אחת ויותר… כשצפה בהצגה ואמר לי "את ארטיסטית סבתא גאה בך."
ההצגה מיועדת לגילאי 120-12 בהקשרים הבאים:
- מעגלי נשים
- מפגשים חינוכיים במסגרת ביה"ס
- מפגשים בין דוריים במשפחה ובקהילה – שנת בר/בת מצווה, יום המשפחה, יום האישה וכד'
- ערבי חוויה ויחד
- מופעים לחברות, ארגונים ועמותות
- כנסים וימי-עיון ועוד
- לפרטים נוספים http://nitsan.mypages.co.il/pages/6116
