השבוע צפיתי בסרטם המצויין של עיתונאי "הארץ" גידי וייץ ונדב עשהאל אודות אחת הפרשות המרתקות והמסעירות בתולדות מדינת ישראל המכונה: "פרשת קו 300".
הפרשה הזו מלמדת אותנו ,בין השאר, שארגון קטן המסתתר בדלת אמותיו ואינו חשוף לציבור עלול לסבול משכרון כוח גדול אשר מוביל אותו לנורמות פסולות שיש לעקרן מהשורש.
לכן ,חשוב מאוד שארגוני הביון של ישראל יהיו שקופים הן לבקרה מבחוץ ,הן דרך הבאת אנשים מבחוץ לתפקידי מטה ,ושיתוף במידע אשר אינו מסווג.
לא ברור מדוע לא הועמדו בכירי השב"כ פלג רדאי, ראובן חזק ,וראש השירות דאז אברהם שלום לדין על רצח מחבלים ועל הפלת התיק על תת-אלוף דאז יצחק מורדכי.
אך כמו בפרשת המרמרה גם כאן הצמרת המדינית אינה נקייה מטעויות .
אינני מבין למשל מדוע ראש-הממשלה דאז ונשיא המדינה כיום שמעון פרס לא הדיח את ראש השירות ואת המעורבים בפרשה אלא ניסה לטאטא את המקרה מתחת לשטיח.
למרות דברים אלו הפרשה נחשפה בגלל עבודה טובה שעשה העיתון המנוח "חדשות" אשר בסופו השל דבר שילם מחיר כבד לא היינו מודעים לפרשה זו ולספיחיה.
כמוכן צריך לציין את עבודתם הטובה של נשיאת בית-המשפט העליון דורית בייניש , נורית קרפ והיועמ"ש דאז יצחק זמיר אשר נלחמו נגד מערכת השקר וההגנה של ראשי השב"כ והצמרת המדינית.
דבר זה מוכיח שבסופו של דבר המנגנונים הדמוקרטים הצילו את השב"כ מעצמו וגרמו להפוך לארגון יעיל ואפקטיבי ,ואת מדינת ישראל להיות מדינה שפויה והגיונית.