S. Hermann & F. Richter
שלא תטעו, תמיד הייתי מוקפת בחברים, פעילה בצופים ולא ממש נחבאת אל הכלים. ובכל זאת, אם אני מנסה להיזכר במי שהייתי בתקופת בית הספר היסודי, התיכון והצבא, אני יכולה להעיד על עצמי כמישהי שקטה, שתמיד מצאה את הפינה שלה אבל בביישנות. לא ממהרת להסיר את קליפותיה.
אתמול, בפתיחת קורס מס' 10 של דיגיטליות בעסקים אמרה המרצה: "פה אי אפשר להתבייש. אם את ביישנית את לא יכולה להיות עצמאית."המשפט הזה כנראה זכור לי כי הוא הדליק לי משהו בראש באותו הרגע. אני, קרן, שהייתה הביישנית בחרה ממש בתקופה האחרונה להתחיל להיחשף ברשתות. זה פתאום החזיר אותי לילדה שהייתי. איך כל זה קרה?
אז כן, אני עצמאית, לשעבר ביישנית.
שלפני כשנתיים בחרה לצאת מ"כלוב הזהב" לחיי העצמאות. לעסוק בתחום שאני באמת אוהבת. ומאז, אני חשה כמו פרח שלאט לאט נפתח.
בתחילה, עברתי את המחסום של לעמוד מול קהל (לא כזה גדול), להסביר, להציג ולהעביר את הידע שלי הלאה. המחסום הבא היה לכתוב את זה ברשתות.
אז לפוסט הראשון לקח שבוע וחצי להתפרסם, ודקה לפני הenter עוד חשבתי מה יגידו על זה חבריי הרחוקים מהפייסבוק.
לאט לאט, זה הפך קל יותר. אבל עדיין, נשארתי בעשייה ופחות בקדמת הבמה.
במרץ האחרון, כאשר גיליתי שאני בהריון (שלישי), הרגשתי שזה הזמן שלי לפרוח!
התחלתי בכתיבת יומן מסע של אמא בדרך. החלטתי שזה הזמן לחלוק קצת ממה שעובר עליי כאמא.
לפני שאני מדריכת התפתחות ויועצת שינה, אני אמא. שמתמודדת בדיוק כמו כולן ועם אותם האתגרים פחות או יותר. ועל זה החלטתי לספר. על השמחה, על האושר, על ההתרגשות לצד החששות, התהיות וההתמודדויות היומיומיות. אז היומן התחיל בשיתוף של מה שעובר עליי, הרגשות בבית, השיתוף של הילדים, ההחלטות לקראת וגם החששות מלנהל עסק ולהיות אמא במשרה מלאה.
היומן היה משהו שהגיע מהבטן. בלי שום מחקרים או ידע לימודי קודם. אני והאמת שלי.
ומאותו רגע, הכל זרם יותר, החלטתי פשוט לכתוב את מה שיש לי בראש ובבטן, ויודעים מה- זה אפילו עשה לי טוב. ה-enter נלחץ כבר הרבה יותר בקלות.
כבר לא ממש חשבתי על מה יגידו, ובכל פעם כשעוד אמא בשכונה או חברה רחוקה סיפרה לי שעוקבת באדיקות ונהנית לקרוא את מה שאני כותבת, זה רק גרם לי לרוץ שוב ולכתוב עוד פוסט.
ואחרי הלידה (שהתרחשה בדיוק לפני חודשיים) המשכתי וכתבתי.
הפעם זה היה יומנה של אמא ל-3. סיפרתי על הלידה, על הדינמיקה החדשה, על ההתמודדויות של 3 זאטוטים בבית ועל תשומת הלב שכל אחד דורש. גם על הזוגיות וגם על האהבה החדשה והמתוקה. הפוסט הראשון ביומן הזה נכתב עוד בבית החולים. יומיים לאחר הלידה, ביקשתי מבעלי שיביא לי את המחשב כי יש לי משהו ממש ממש חשוב לכתוב. אז כתבתי. זה לא לקח הרבה זמן כי זה פשוט יצא מהבטן אל המחשב ואל כולם.
ומאז בעצם, עלי הכותרת שלי נפתחים אט אט. כי את הטוב שיש לי להציע לעולם חבל לשמור.
מוזמנים לעקוב אחרי, יהיה מעניין. קרן- בית להתפתחות תינוקות וגם באינסטגרם: keren_babies_house
#דיגיטליות_בעסקים_לאומי
