הפרופורציה האלוהית? ככה קראת לפוסט שלך? לא נסחפנו קצת? אלוהית? ההלללווווו?
מה אני אעשה, ככה הוא קורא לו.
מי קורא?
המתמטיקאי האיטלקי לוקה פאצ'ולי, מה לא ברור?
רגע רגע רגע? מי זה בכלל לוקה פאצ'ולי? ולמי הוא קורא הפרופורציה האלוהית?
טוב, עכשיו אתם יכולים:
א. ללכת לסוף הפוסט ולגלות.
ב. לעצור הכל ולשאול את הדוקטור. הדוקטור, הדוקטור. דוקטור גוגל, נו?
ג. לקרוא את הפוסט המהמם שלי כמו ילדים טובים ולחכות לפתרון בסבלנות.
אז הכל מתחיל ברשימה שלי. זוכרים? אז יש שם סעיף שנקרא: אני רוצה לעשות קעקוע. למה? האמת לא ממש יודע. שמעתי תגובות כמו: מגניב, תלך על זה ו … יודע מה אני באה לעשות איתך ו … מה? השתגעת? זה ישאר לך לנצח. ו … נו, אתה לא תינוק, מה עובר עליך?
הבנתם כבר, כל אחד והדעות שלי. אבל אני החלטתי שאני רוצה. בא לי. סבבה?
עכשיו … בעיה. זאת אומרת. כמה בעיות.
בעיה מספר אחת: איזה קעקוע לעשות?
בעיה מספר שתיים: באיזה גודל?
בעיה מספר שלוש: איפה בגוף אתה רוצה לעשות?
בעיה מספר ארבע: אצל מי אתה רוצה לעשות?
בעיה מספר חמש: לאיזה בית חולים פסיכיאטרי אתה רוצה שנאשפז אותך, כי ממש התחלקת על השכל, בן אדם (רמז: שלוותא ממש קרוב! באמת נו, מרחק הליכה)
אז באמת באמת, הבעיה הכי קשה היא בעיה מספר אחת. מה לעשות? ברור שאני לא רוצה משהו בר חלוף, אני רוצה משהו שהוא חלק ממני ויישאר איתי לנצח. כלומר, לא אקעקע את הלוגו של הסרט האחרון שראיתי, גם אם הוא היה מגניב לאללה, גם לא אעשה איזה אימוג'י חמוד כי בטח עוד שנתיים לא ידעו מה זה בכלל, גם לא אעשה …הבנתם כבר.
חברים, ישר אמרו לי, מה אחי, תעשה קעקוע עם השמות של הילדים שלך. זה תמיד יהיה שלך נכון? כן אבל זה קצת בעיתי. לא בא לי להסתובב עם שמות מקועקעים על גופי. אז מה עם … מה עם הקבוצה האהובה שלך בן אדם? קבוצה לא מחליפים אף פעם. נכון. רעיון. אבל זהו שלא. נראה לי קצת אינפנטילי, ועם כל האהבה שלי לקבוצה ובאמת באמת בחיים לא אחליף אותה (וכן, I am saying never), זה לא משהו שיתנוסס על גופי. אז יש גם את הסימן של מזל תאומים. זה תמיד יהיה שלי. והאמת שזה סימן ממש מגניב, אבל בואו, כן? אני לא ב-א-מ-ת מאמין במזלות וכאלה. חשוב לי שגם יהיה לזה משמעות עבורי.
אז מה אני באמת אוהב? מה יישאר איתי לנצח? פאק!
או קי, אז מי שבאמת מכיר אותי, כן גם בחיים האמיתיים, יודע שאני בחור ריאלי. 5 יחידות מתמטיקה, 5 יחידות פיזיקה, תואר ראשון במתמטיקה ומדעי המחשב, כזה. בקיצור איך קוראים לזה? חננת מחשבים? סבבה. אני זורם. זה אני. אבל מעבר לזה אני לא סתתתאאאםםםםם חננת מחשבים. אני מאוד מאוד אוהב …אבל ממש … אני אוהב מספרים. מספרים מרתקים אותי, מספרים מציתים את דמיוני. מספרים ראשוניים, טבעיים, מספרי מוות .. (אה … רגע. זה לא קשור). מספרים שלמים, רציונליים, אי-רציונליים, ממשיים, מרוכבים, אלגבריים, דמיוניים. Just name it.
ואם כבר מדברים על זה ואתם בעניין אז יש לי המלצה. יש בלוג שנחשפתי אליו לאחרונה. בלוג שכתב בחור בשם, גדי אלכסנדרוביץ' בשם ,לא מדויק. לאחרונה התחלתי לקרוא ולהתעניין. הבחור, בעל תואר ראשון במתמטיקה ותואר שלישי במדעי המחשב מהטכניון. אבל תכל'ס ואולי זה יפתיע אתכם, הבן אדם כותב נהדר, כותב מעניין והכי חשוב, כותב על מה שהוא אוהב. גם אנשים רגילים, כלומר אתם, יכולים להתחבר, או שלא. בקיצור … מומלץ.
חוזר אל הקעקוע. אז … הבנתם את הרעיון הכללי, נכון? מספרים. מישהו מתנדב לקעקע על הגוף שלו מספרים? אני? בחיים לא. הקונוטציות קשות מידי. בכל זאת אנחנו יהודים יו נואו. אבל יש הרבה מספרים שאפשר להראות אותם בצורה קצת אחרת. אז חשבתי על הסמל של אינסוף, ∞.אחלה סמל, אבל כבר די לעוס, ראיתי כל כך הרבה קעקועים עם הסמל הזה בכל מיני וריאציות שיצא לי החשק. יש את π. נחמד, רוב האנשים מכירים, אבל מה זה באמת מייצג? את היחס בין היקף המעגל לקוטרו? נו, באמת. איזה משמעות יש לזה. ויש גם את ℮, בסיס הלוגריתמים הטבעיים. אז מה? איזה משמעות יש לזה? ויש גם את נוסחת אוילר, אשר איך מישהו הגדיר אותה פעם, "הנוסחה היפה ביותר במתמטיקה", אבל זה כבר ממש למתקדמים, חננה חננה אבל יש גבול כן?
בקיצור … בעיה! דלינג דלינג. שמעתם? נפל לי האסימון. כן! יש מספר שהוא מאוד מאוד מתמטי מצד אחד אבל יש לו משמעויות מגוונות, על גבול המיסטיות מצד שני. זהו מספר שמופיע בבוטניקה, פסיכולוגיה, אומנות, אדריכלות או בכלל בכל מה שקשור ליופי, שלמות, סימטריות וא-סימטריות. המספר מיוצג על ידי האות היוונית φ והוא נקרא יחס הזהב. קבלו ציטוט מתוך ויקיפדיה.
"יש הסבורים כי יחס הזהב נחשב באמנות כפרופורציה המושלמת והיפה ביותר שאדם יכול לתאר. אמני הרנסאנס בתחום הציור, הפיסול והאדריכלות השתמשו בפרופורציות אלה כדי להשיג את מה שנחשב ליופי המושלם."
למספר הזה, בטח כבר הבנתם, קרא לוקה פאצ'ולי מפתיחת הפוסט, הפרופורציה האלוהית והקדיש לו כרך שלם בסדרה בת שלושה כרכים.
נפל הפור. מכאן ועד למצוא ציור שמיצג את היחס ושגם מוצא חן בעיני הדרך היתה קלה.
ועוד סיפור קטן. כשסיפרתי לאבא שלי על הקעקוע ועל מה אני הולך לעשות הוא לא היה בשוק ממני, הוא לא ניסה להניא אותי מכוונתי. רק בשביל לסבר את האוזן, הבן אדם חצה את גיל גבורות אבל זורם. הוא סיפר לי שפעם הוא הזמין שני דפי קנבס לציור כשהיחס בין האורך לרוחב הוא בדיוק יחס הזהב וגם כשצייר הוא דאג לסמן את מוקדי הציור בדיוק בפרופורציה האלוהית. מה? לא ספרתי לכם שאבא שלי גם אומן? הציורים, הוא מספר לי, נמכרו בצ'יק ואלו שקנו אותם בכלל לא ידעו למה. טוב, מסתבר שהעץ לא נפל רחוק מהתפוח.
אבל רגע אחי, זה רק עניין אחד! יש עוד מלא עניינים לסגור. איפה? מתי? כמה יעלה האשפוז של אחרי?
די נו, שאר הבעיות בטלות בשישים, ממש בקטנה. פתאום, אאוט אוף דה בלו, נקרתה בפני הזדמנות. הכרתי מישהי ממש חמודה, קלילה, מקועקעת, מגניבה כזאת (מגניבה עם הדגש על ה-מג) אמרה לי … בוא בוא אם אתה גבר, יש לי אחלה מקום בשבילך. מפה לשם, ביקור ראשון, התרשמות, סקיצה (הרי הרעיון כבר היה די מגובש, רק נשארו כמה קצוות ללטש), עוד שבוע עבר ו … טא דאם! יש ביצוע. ככה זה כשהזדמנות פוגשת במוכנות. כבר כתבתי על זה פעם בהקשר אחר. ההיא שלקחה אותי, החמודה, לא ממש האמינה, אמרה לי יא משוגע (אבל בקטע טוב), לא חשבתי שתלך על זה כל כך מהר. האמת שהיא עדיין לא מכירה אותי כל כך. כשאני מחליט והראש מכוון, אז אני כבר שם. עשיתי את זה!
