בגיל תשע עשרה, אחרי חזרתו ממארבורג שבגרמניה, מחליט בוריס פסטרנק שהוא לא יהיה מוסיקאי: אין לו שמיעה אבסולוטית… זאת אחרי שנמצא שהוא מוסיקאי מבטיח על ידי המלין אלכסנדר סקריאבין, שהתגורר בשכנות לבית הקיץ של משפחת פסטרנק בכפר פרדלקינו.
עם זאת פסטרנק המשיך לנגן בפסנתר כל חייו. אחד מבניו אחד מבניו של אשתו השנייה זינאידה, שהתחנך במשפחת פסטרנק, נעשה פסנתרן מקצועי בעל שם. גם אביו היה פסנתרן דגול. גם זינאידה שמילאה את כל תפקידיה בתור מלווה של המשורר, הייתה פסנתרנית בפני עצמה. כולם בבית הזה ניגנו בפסנתר.
פסנתר הכנף בבית קיץ בפרדלקינו עמד כל השנים בחדר הלא גדול בקומה הראשונה שנקרא "חדר פסנתר". כאשר, בגיל מתקדם, חלה בוריס ולא היה מסוגל עוד לרדת לקומה הראשונה, פסנתר הכנף הועלה לקומה השנייה והוצב בחדרה של זינאידה. היא קיבלה את הפסנתר הזה במתנה מבית החרושת לפסנתרים "בכשטיין". היא פשוט הוזמנה לשם והוצע לה לבחור את הפסנתר שמוצא חן בעיניה.
פסנתר הכנף תופס כמעט את כל החדר הלא גדול שבו ניצבים גם מיטתה הצרה של זינאידה ושולחן קטן.
"כיצד הועלה לכאן הפסנתר הגדול", שואל אחד המבקרים. המדרגות שמובילות לקומה השנייה צרות ומפותלות, הן חורקות תחת רגלי האורחים. "פשוט מאוד, רגלי הפסנתר מוברקות. ניתן לפרק אותן מן הגוף, ואז ללא כל קושי העלו לכאן את הפסנתר", מסבירה המארחת שלי, מנהלת המחקר של הבית.
חפשו בפייסבוק: מירי ליטווק – סופרת זיכרונות
alife.co.il
mirielitvak.com
