ז'אנר הספרות האירוטי אשר נכתב בשנים האחרונות בארה"ב ומתורגם לרוב שפות העולם מראה פן אחר של נשיות.
במרכז היצירה מופיעה דמות נשית אשר לרוב משמשת כסייד-קיק של הגבר .
כלומר: היא משרתת את צרכיו של הגבר.
אכן ,למרות שרוב היצירות נכתבות ע"י נשים ,הן לא מעיזות לקרוא תיגר על הסדר הפטרארכלי הישן.
אך יש קולות אחרים בקרב הנשים כאשר הבולטות שבהן הן הסטאנדפיסטית היהודייה-אמריקנית איימי שומר, הסופרת לנה דנהאם ,אבי ואלנה יוצרות הסדרה "ברוד סיטי".
נשים אלו מביאות למסך (כל אחד בתחומה) את סודה של הנשיות החדשה אשר לא באה לידי ביטוי בז'אנר הארוטי.
הן ממשיכות את הקו שהכתיבה הסופרת קנדיס בושנל בספר שהפך לסדרה "סקס והעיר הגדולה" בסוף שנות ה-90 .
מיותר לציין כי רובנו הגברים נשואים או חיים עם בנות-זוג, אך לצערנו הרב אין לנו מושג איך מרגישות הנשים בעת ההיריון, מה קורה כשהן מקבלות מחזור, איך הן מרגישות שהן לא מתקדמות בעבודה ,או שהמראה החיצוני שלהן לא מוצא-חן בעיניהן?
מתברר שדווקא ביצירות הנכתבות ע"י הגברים האישה מקבלת תפקיד מרכזי בעוד דמותו של הגבר מוקטנת עד מאוד.
ואז נשאלת השאלה: מדוע נשים הנחשבות כנשות שיחה מרתקות מסרבות להציג לעולם את הבעיות שלהן (בניגוד לעמיתיהם הגברים שעושים כן)?
התשובה נעוצה בכך שרוב הדברים שעוברות נשים הם מביכים ,וקשה לדבר עליהם בפומבי ,לכן צריך לקבל דחיפה קטנה מבחורות אשר אינן חוששות לדבר על-זה בפני קהל זר.
שווימר ודנהאם אומרות לנשים שאין להן מה להתבייש כאשר עובר עליהן משהו פיזי או נפשי ,והדבר מוצג בצורה קלילה ולא מאיימת (שווימר עושה זאת במופע הסטנד-אפ שלה, דנהאם עשתה זאת בסדרה שכתבה "בנות" ובספר שהוציאה לאחר מכן "דברים שלמדתי בתור אישה צעירה").
הגיע הזמן שנכיר את המין השני גם כשהוא מוצג ע"י מושא הביקורת שלנו.