חצי מאה חלפה או שיר ילדותי בחרוזים

ציור, פאני הורוביץ

מי היה מאמין? עוד שבועיים זה בא,

אייך חלפו השנים,  50  הגיע, השמחה רבה.

וגם עכשיו עוד נאבקת,

את הילדים ( 14) בכל הזדמנות מחבקת.

הישרדות זה שם המשחק,

ואחרי 50 שנות הרבה נשחק.

הזמן מתקדם ללא רחמים,

אך ברחוב עדין לא נותנים לי 40.

עשיתי צעד גדול וחשוב,

עזבתי מקום עבודה לבלי שוב.

מקום דורס ולא מפרגן,

עשר שנים תחת יחס לא הוגן.

למדתי ללכת שפוף ולהרגיש כמו אויר,

אז זהו, שברתי הכלים מהמצב השביר.

לדרך חדשה ולא ידועה,

משוטטת בארץ לא זרועה.

עדין אין חדש ואין בשורות,

משתזפת בבית לאור מנורות.

גם  אהבה גדולה וחיי נישואין,

צריך לשמר, לטפח, להחדיר אדרנלין.

כותבת המון וזה שיגעון,

אך מחכה לצאת מהבית בגאון.

אכזבת השנה וההתפכחות הגדולה,

היא שאני כמעט חברתי היחידה.

אני לא מפנה לי עורף, יודעת מה אני שווה,

עם המעטות והטובות עדין יש אהבה.

רוצה להעניק לעצמי מתנה, לכבוד תחילתה של שנה חדשה,

לבד לפריז בלי בני לוויה,

לטייל, לחוות , לנשום, להרגיש את החוויה,

הגיבורה שלי 'אמה' עושה זאת לבדה,

אשה בפריז, עוד תקראו את הכתבה.

ציור:  פאני הורוביץ

ציורים: האמנית פאני הורוביץ

צילומים: רוית ליפשיץ ציון

לכתבה בהרחבה על הציירת כנסו ל: האמנית פאני הורוביץ בתערוכת יחיד –

"היא, בעולם שלה. עולם נשי מודרני ומסתורי"