בחורף 1991, כשעליתי לישראל מאוקראינה, מצאתי את עצמי חלק ממלחמה, ולא רק אחת אלא שתיים. במקביל למלחמת המפרץ נכנסתי מיד לסוג של מלחמת הישרדות, אותה עברו באותו הזמן כל העולים. המדינה לא הייתה ערוכה לכמות כה גדולה של עולים בבת אחת, ובין אזעקה אחת לאחרת, אפילו זמן ללמוד עברית באולפן לא היה.
אמנם הגעתי לארץ עם שני תארים אקדמיים, אך איש לא התעניין בהם. היינו חייבים לעבוד בכל מה שיש בשביל לשרוד. היו מי שזה שבר אותם והיו מי שזה רק חיזק אותם ונתן להם כוח לשרוד ולהיקלט בחברה. מהר מאוד הבנתי ששום דבר לא מובן מאליו וברור כאן בישראל: למדתי עברית בכוחות עצמי ובדרך שלי התחלתי לעזור לאנשים אחרים להסתדר ולהיקלט בארץ. בדיעבד, כך גם עזרתי לעצמי.
שנה לאחר שעליתי, התחלתי לעבוד בהתנדבות במחלקת הקליטה של ההסתדרות בחולון. באותן השנים ההסתדרות, שבימים אלה מציינת 100 להיווסדה, לקחה על עצמה חלק גדול בסיוע לקליטת העלייה. העולים החלו לעבוד מיד, אך לא ידעו דבר על זכויותיהם, ואני לקחתי תפקיד מרכזי בהנגשה ותרגום של חוקי העבודה והשכר, שלא היו מוכרים לעולים מברית המועצות. כעבור שמונה חודשים, מוניתי למנהלת מחלקת הקליטה.
עם הזמן הבנתי שלמרות שני התארים עמם הגעתי, אני חייבת ללמוד, ללמוד וללמוד. לקחתי אין ספור קורסים והתמקצעתי כמזכירת איגוד מקצועי במרחב חולון. אין סיפוק גדול יותר מלהשיג לעובד שבא אלייך מושפל וכועס את מה שמגיע לו לפי חוק. החיוכים והתודות, אותם אני זוכרת עד היום, הם התמורה הכי גדולה שיכולתי לקבל.
ב-1992 קרה דבר ששינה לי את החיים. הייתה זו שנת בחירות, ושמעון פרס שהתמודד כחלק מראשי מפלגת העבודה, תכנן להגיע למפגש עם עולים חדשים בחולון. למען האמת בקושי הייתי מעורה בפוליטיקה ולא ידעתי מיהו אותו פרס. כל מה שביקשו ממני זה לסייע לארגון ותיאום המפגש. מכיוון שעוד בברית המועצות למדתי שיווק, ובעצמי הייתי עולה חדשה, ידעתי בדיוק איך לפנות לאנשים, מה להבטיח להם שיהיה במפגש ואף הזמנתי אומנים שהיו מוכרים בקרב העולים (הרבה יותר מפרס עצמו).
המפגש היה מתוכנן ל-150 איש, אולם בפועל הגיעו כ-600 משתתפים. המפגש התחיל, שמעון פרס עלה על הבמה, ואז קרה דבר שאף אחד לא חשב עליו עד אותו הרגע – המועמד פרס מדבר עברית ואילו כל מי שישב מולו בקהל היו עולים שכלל הבינו את השפה. בו זמנית חלק מהקהל החל לקרוא "תרגום! תרגום!" וחלק אחר קורא "סבטלנה! סבטלנה!", כי הייתי היחידה שהם הכירו ומי שהזמינה אותם לאירוע. למרות שהעברית שלי לא הייתה טובה הרבה יותר מהיושבים מולו, לקחתי את המיקרופון לידיי והתחלתי לתרגם את דבריו. יחד עם מעט שירים שידע פרס בשפה הרוסית ובדיחות שנזרקו לאוויר, הוא הצחיק והרשים את כולנו. אני לא יודעת מה היה אופן ההצבעה של הנוכחים באולם בבחירות ההן, אך אין לי ספק שמי שהיה שם לא שכח את המפגש הבלתי אמצעי הזה עם שמעון פרס.
למחרת, קיבלתי טלפון מלשכתו של פרס, עם הזמנה לפגישה אישית. הוא הציע לי לעבוד איתו במטה הבחירות, ומשם התחילה גם הקריירה הפוליטית שלי. ב-1995, כשכבר היה ראש ממשלה אחרי הירצחו של יצחק רבין, מוניתי לשמש לו כיועצת מיוחדת. הייתה זאת הפעם הראשונה שעולה מהעלייה של שנות ה-90 הגיעה למקום כל כך גבוה בפוליטיקה, דבר שתרם להעברתם של כמה חוקים לטובת של העולים. אני ופרס הפכנו לחברים גם מעבר לעבודה, הייתי כמו בת-בית אצלו. זכיתי שהוא ילווה אותי בחתונתי, בבר המצווה של בני ובאירועים אישיים, ובכל פעם היחס שלו היה מרגש מחדש. עד יום מותו נשארנו בקשר קרוב.
אחרי ההפסד בבחירות ב-1996, שבתי להסתדרות אך המשכתי בעשייתי הפוליטית. כיהנתי כנציגת דירקטוריון במועצה הישראלית לצרכנות, שימשתי במשך שתי קדנציות כחברה בוועד המנהל של רשות השידור וב-1999 אף התמודדתי לכנסת. במקביל לעשייה הציבורית הצלחתי גם לבנות בית. התחתנתי, הקמתי משפחה ונולדו לי תאומים מקסימים. ב-2003 התחלתי לעסוק בדבר הכי אהוב עליי – תקשורת – כמנהלת השיווק והפרסום בשפה הרוסית.
למרות שחלפו לא מעט שנים מהעלייה הגדולה, חלק גדול מיוצאי ברית המועצות ניזונים עד היום מערוצי הטלוויזיה, הרדיו והעיתונות בשפה הרוסית, וכעת גם מהרשתות החברתיות. גם היום כמו בשנות ה-90, להסתדרות תפקיד חשוב ביותר לספק לכל העובדים בישראל מידע נכון ואמין על זכויותיהם. מתוקף תפקידי אני אמונה על כך שהמידע יגיע אל העולים בצורה מונגשת ומותאמת.
העשייה של ההסתדרות כלפי אוכלוסיית דוברי הרוסית התחזקה מאוד עם הגעתו לפני מספר שנים של יניב לוי, יו"ר אגף הסברה, דוברות ופרסום של הארגון. יניב היה הראשון בתפקידו שנתן חשיבות יתרה לדוברי השפה הרוסית, תחת הבנה שההסתדרות היא הבית של כל העובדים בישראל ויש לתת מענה תקשורתי והסברתי לכל חלק וחלק מהציבור. האגף שלנו, בניהולו של יניב, דואג לתרגום והתאמה לציבור דוברי השפה הרוסית של כל חומר הסברתי ומידע הנוגע לזכויות עובדים. אני רואה בזה חשיבות גדולה מאוד ואני גאה על כך!
אני אוהבת את העבודה שלי ובאמת רואה בה כשליחות ושמחה לקחת חלק מוביל בשינוי החברתי שההסתדרות עושה. יש הרבה הישגים שהסתדרות יכולה להיות גאה בהם המשפיעים באופן יומיומי על כל עובד ועובדת בישראל, וחשוב שגם מי שאינו דובר עברית, יהיה חלק מזה.
שלכן ושלכם,
סבטלנה אלכסנדרוב
