לפני שעתיים עוד שתיתי קפה ברוגע יחסי ודווקא חשבתי שהולך להיות יום בסדר. אין לי איזה אובייקט מוצהר לריב ולצרוח עליו. אבל כידוע ריבונו אוהב לשחק בקלפים ולטרוף את התוכניות כדי שיהיה קצת אקשן. רק צהריים עכשיו ריבונו, תן צ'אנס ליום הזה – באיזשהו שלב הרי יגיע הנושא שידליק את הפיוז אצלי.
בענייני "לובסטר קלאב" שכתבה עליהם גם יסמין כהן השבוע בבלוג משקפיים ורודים "מי דואג למחלימי הסרטן" וכתבתי שזה אף פעם לא נגמר, וגם אם גמרת את הכימו' האקטיבי הסרטן ילווה אותך ויהיה ה-צל שלך לעולמים. את כבר יודעת שהוא דפק לך כל מיני איברים בגוף ובטח בנשמה. את יודעת ומרגישה את זה כל יום כמעט אבל לומדת לקלל וללכת הלאה בימים שהם טובים יותר או נטולי בדיקות וטיפולים גם אחרי 6 שנים ויותר.
אהה – למה אני התעצבנתי? במסגרת הדפקטים שגרים אצלי בגוף אני סובלת מכאבים איומים שגורמים לי לרצות לדפוק את הראש בקיר , לצרוח על כל מי שבאיזור, לעשן את הקאנביס הרפואי שברוב המקרים מקל קצת – אבל זה לא פותר את הבעייה.
החלטתי שאני רוצה להשתמש בבריכה הטיפולית (הידרותרפיה) והייתי צריכה לעבור פקידה רגילה ששלחה אותי לפקידה אחראית ששלחה אותי לפקידת המחוז ששלחה למנהל המחוז ששלח לפיזיוטרפיסטית (נשמע כמו הגדת פסח עצובה ומעצבנת). קיבלתי את כל האישורים אחרי צרחות על כל אחד בנפרד.
אוקיי- הבנתי שאתם רוצים לעזור לי לשמר את המצב ובעצם מ'כפת לכם? זה אמא שלכם? זה הילד שלכם? – תאמינו לי ששם היה עובד כבר העניין.
נשמע נהדר נכון? וואלה כן, אבל המציאות רחוקה משם מאד. אספתי את הניירות (יש לנו כבר מספיק ניירות לשרוף בל"ג בעומר) מהאונקולוגית (שהפנתה אותי לשם), רופאת המשפחה, פיזיוטרפיה (ואם שכחתי מישהו -בבקשה תמחלו לי). אני עובדת קשה מאד היום בכתיבה וגם בנסיונות אבודים להיות נחמדה.
פיקססתי לבריכה את כ-ל מה שהם ביקשו. נשבעת באלוהים, אללה, מוחמד ובודהא. אין נייר אחד שפיקששתי. לשעה שייכתי את עצמי לקבוצת ל"ו צדיקים ואפילו בדקתי שהכל בסדר, הכל הגיע ולא צריך יותר כלום רק לקבוע תאריך ולחפש בגד-ים(שזו טראומה בפני עצמה ועוד ייכתב עליה פוסט).
מה פתאום הכל בסדר? בדקתי בפסקה הקודמת נכון? אשרו לי בטלפון שהכל בסדר ובכל זאת בזמן המקודש של שנ"צ הטלפון מצלצל ועל הקו ה-פקידה שחשה כבר פחד מסויים ויראת כבוד אחרי הדיאלוגים של הבוקר. חסר לך עוד נייר אחד שלא שלחת – נשבעת לכם שככה היא אמרה. אני שותקת , לוקחת אוויר והיא מבינה שזו פאוזה שהיא יכולה להכנס בה.
את צריכה גם מכתב מהרופאה שבו היא מודעת לכך שהטמפ. בבריכה היא X מעלות ומותר לך להיות ולעשות. פה נגמר לי האוויר והפסקתי להיות המבינה והמכילה כי היה ברור שהסאגה לא תסתיים היום. היא הכתיבה לי באופן מדוייק את הנוסח שבא לה עליו כולל פסיקים ונקודות פיקססתי לרופאה ששמה חותמת והנייר המקודש נשלח ואפילו התקבל.
למי ששכח בגלל התמונה או לא הבין מהם תפקידיו של מוסד רפואי עכשיו אתם יודעים. קופת – חולים מקבלת מדלית זהב על כל קשר עם אנשים בריאים, לפעמים אפילו יש מבצעים (אולי פרסים, אולי הוזלות אולי משהו אחר – לא יודעת), מדלית כסף מקבלת קופת חולים כשצריך להתמודד עם אנשים ברמה של : שבר או שפעת.
למדליית זבל משתייכים מצבים רפואים מורכבים יותר שמתקבלים בלית ברירה אבל בחוסר אהדה מופגן, זלזול, התנשאות, תורים ארוכים (מחכים שאמות קודם). עכשיו כבר ערב והפוסט הזה עדיין לא בשלבי סיום אבל מפלס העצבים הולך ויורד לו. קופת חולים – אתם מצליחים היום באמת להעלות את מפלס העצבים שלי אבל תזכרו שיש עוד מספיק אנשים שיגידו "זה קרה גם לי" ויבינו שמוסדות הבריאות הם שירות במחיר כספי לא זול לציבור הלקוחות ולא הלקוח הוא משרת המוסד הרפואי.
קופ"ח יקרה: פרסמתם שאתם משפרים שירות , נכון? אז לא כל-כך נוח לקרוא מה אתם עושים למטופלים שלכם, נכון? זה די מעצבן
צלום: shutterstock