סיפור אמיתי.
סיפור קטן של אהבה גדולה.
הפי (לא) אנד
כמה אהבה
יש תכנית בטלויזיה הרוסית שמחפשת (ומוצאת) קרובים שהיו רחוקים.
משהו כמו "אבודים" שלנו…
אינני דוברת רוסית ואני גם ממעטת לצפות בטלויזיה בכלל. הסיפור הזה סופר לי על ידי צופה נלהבת של התכנית הזו, שטענה שה"מקרה" הזה הוא גולת הכותרת של התכנית רבת השנים.
1942
חייל איטלקי צעיר, נקרא לו פבריציו. שירת בזמן המלחמה העולמית הגדולה בשורות הצבא , בין השאר נחתו באוקראינה ושהו תקופה קצרה בכפר קטן ונידח. כמו בסיפורים התאהב באחת מבנות הכפר וביחד תכננו – ללא שפה משותפת של ממש – את עתידם . ביחד. מאחר ומדובר בעיתות מלחמה , נקרא הגדוד שלו לשדה הקרב והוא אפילו לא נפרד מאהובתו, שנקרא לה טטיאנה.
הוא הוריד מעל צווארו את התליון שנשא עמו כקמע מאיטליה וביקש מאחד האנשים שנשארו בכפר למסור את התליון לאהובתו.
נערה בכפר
2005
פבריציו , בן 85 , טרם נישא , עדיין מחפש בכל דרך את אהובתו היחידה.
הוא פנה גם לתכנית הטלויזיה הרוסית והעביר אליהם את תמונת התליון ששלח לאהובתו כי אפילו תמונה שלה לא היתה לו.
והם מצאו אותה. בכפרה הקטן , שבו הזמן כמו עמד מלכת צריפוני עץ מטים ליפול , ללא חשמל וללא מים זורמים. המפגש המפתיע ביניהם התרחש לעיני מיליוני צופי הטלויזיה. פבריציו כרע על ברכיו ומירר בבכי של התרגשות. ואז הוא הציע לה , כמתבקש, לבוא איתו לאיטליה שם יש לו בית יפה, פנסיה נאה וחיים טובים.
היא סירבה: יש לה משק חי לגדל , כלבים , חתולים ותרנגולות וגינה לטפח…
איכרה – וינסנט ואן גוך
2010
פבריציו וטטיאנה בני 90.
שלוש – ארבע פעמים בשנה פבריציו מגיע לכפר, מנסה לשכנע את טטיאנה שתבוא עימו לאיטליה. והיא עומדת בסירובה. לרגל יום הולדתה ה-90 הגיע פבריציו שוב , בליווי שדרי הטלויזיה להציע לה שוב , בפעם המי יודע כמה , לבוא לחיות איתו, שהרי חיכה לה כל חייו. והיא בשלה.
הוא עוד לא ויתר. הוא ימשיך לנסות.
ומי ירים את הכפפה ויעלה על הכתב את הסיפור המופלא הזה.
