הספיקו לי דיבורים על אהבה. היא מקסימה כשלעצמה
לא צריך לדבר עליה כלל.
מילים לא יוסיפו לגודל עצמתה. היא קיימת בזרמים של אינסוף
בין נהרות ונחלים. מצמיחה חיים מתוך הקרקע
סופגת אליה ברקים ורעשים. גונבת אל הארץ ריחות מתוקים
מילים לא מתאימות כאן כלל. נהדרת היא גם בלי לומר את שמה.
שואבת רגעים מחוץ לאפלה. מאירה פיסות שחורות בצבעים שמקשיבים רק לה.
מחברת שאיפות שאזל להן זמן בקשרים של נצח ותקווה
מקבלת על עצמה את הכאב בשם כל אלו שקולם עייף מבכי
מפזרת את עצמה גם בין המתים, משאירה שובל קטן של כוכבים
ואין שום סיבה לחשוב שהיא מורכבת באותיות וסימנים, היא מעל כל האותות
היא אחת מעל כל השמות.
אולי רק לפעמים, גם היא שוכחת לעיתים. כמה גדולה היא וזוהרת
אפשר ללחוש לה בשקט שתבוא. כשלא נראה שהיא בכלל בסביבה
כשהיא עוצמת עיניים ונופלת לשינה של חורף או שנה
ונהיה פה קר
אדבר אליה ואגיד
את חסרה כאן אהבה, וכולם כבר משתגעים פה בלעדייך
רק תבואי, ולא נדבר אף לא מילה. כי לדבר עליך זה מטורף
את אחת ויחידה. ואני עדיין מחכה.
