לאחרונה, יותר ויותר זוגות, נעזרים בהסכם, המגדיר את רכושם הפרטי טרם כניסה למערכת היחסים, וכולל קביעות הנוגעות לבעלות על הרכוש, בעודם ביחד. בעבר, היה הסכם זה נחתם על ידי אנשים בעלי ממון רב, וזאת לפני חתונתם. במאמר זה נסקור מהו הסכם ממון, נסביר על ברירת המחדל החוקית, על זוגות שאינם מבצעים הסכם פרטני (שהוא חוק יחסי ממון), ועל הסדר חריג שחל על זוגות מסוימים, שלא חל עליהם חוק יחסי ממון.
מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ עם עורך דין לענייני משפחה.
מהו הסכם ממון:
הסכם ממון הינו הסכם בין בני זוג, והוא חוזה, שבו מסדירים בני הזוג את חלוקת הרכוש ביניהם, במידה ויצטרכו להפריד את רכושם בעתיד, לרוב, בעקבות פרידה וסיום הקשר הזוגי ביניהם. זהו הסכם העוסק ברכוש בלבד, וחשוב שייעשה כאשר היחסים טובים בין בני הזוג. הסכם שיעשה סמוך להליך פרידה, ייחשב כחסר תום לב, עם חשש להטעיה ולפערי כוחות בכתיבתו. הסכם הממון הינו הסכם ספציפי החל בעניין כל זוג וזוג ותואם את נכסיהם, אופי עבודתם והכנסתם, וכן נכסיהם בטרם הנישואים או מיסוד הקשר.
ההסכם כולל לרוב שני חלקים עיקריים: האחד, עוסק בנכסים קודם לנישואים, והשני, בנכסים שנצברו במהלך החיים המשותפים. במהלך השנים, יותר ויותר זוגות החלו להשתמש באופציה של הסכמי ממון, וזאת לאור הכרה ביתרונות הרבים של החוזה, שהם הוודאות שיוצר ההסכם בין בני הזוג, וכן הפחתת המחלוקות בעת פרידה. עם הזמן מתפוגגת הטענה הנגדית, הנוגעת למחיקת הרומנטיקה והכנסת הסכם המתייחס לפרידה, אל תוך מערכת זוגית, אשר לכאורה מנבא את הריסת הקשר.
המסגרת הנורמטיבית – חוק יחסי ממון:
החוק הישראלי מקים ברירת מחדל לחלוקת הרכוש בעת פרידה של בני זוג, אשר אין ברשותם הסדר ספציפי – כלומר, הסכם הממון. מדובר בחוק יחסי ממון, התשל"ג–1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"). זהו החוק המסדיר חלוקת רכוש בין בני זוג נשואים, שנישאו החל משנת 1974. החוק פועל על פי עיקרון "הלכת איזון משאבים". על פי עקרון זה, תעשה חלוקה שוויונית בנכסים, בהתאם להשקעת כל אחד מהצדדים לצבירת הנכס, כמתואר בסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון: "עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט – (1) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין (2) גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על–ידי המוסד לביטוח לאומי, או גמלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני–הזוג בשל נזק גוף, או מוות; (3) נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששווים לא יאוזן ביניהם."
באם חוק יחסי ממון לא חל – חזקת השיתוף:
לפני החלת חוק יחסי ממון, חל עקרון חזקת השיתוף. על פי חזקת השיתוף, הנכסים יחולקו שווה בשווה, ללא כל התייחסות למאמץ לצבירתם, לשכר בני הזוג ולמה שהביאו קודם לנישואים. חשוב לציין כי הכלל חל גם בימינו אנו, על זוגות שנישאו לפני 1974 ועל הזוגות המוכרים כידועים בציבור. דרך החלוקה על פי חזקת השיתוף, העלתה טענות רבות של חוסר שוויון והוגנות בחלוקת רכוש. לפתחו של בית המשפט הובאו מקרים רבים של בני זוג, כאשר האחד הגיע למערכת הזוגיות ללא רכוש או עבודה, ולאחר הגירושין לקח מחצית מהרכוש – ללא כל סיבה מוצדקת או הוגנת.
על פי עקרון זה, מוקנות לבני הזוג זכויות קנייניות, על רכושם זה של זו. מכאן, שקיימות השלכות בנוגע לירושה, וזאת בשונה מההשלכות החלות על אלו שחל עליהם חוק יחסי ממון. כאשר אחד מבני זוג שחל עליו חוק יחסי ממון, נפטר – בשל הזכות האובליגטורית של האחר, קודם יחולקו חובותיו לנושים, ורק לאחר מכן יקבל בן הזוג, את חלקו בעיזבון. בחזקת השיתוף, לעומת זאת, קודם יחולקו הנכסים שווה בשווה, מחלקו של הנפטר יפרישו את חובותיו, ואז תתווסף היתרה מחלקו של הנפטר, לחלק הקיים של בן הזוג האחר.
סיכום:
בכל הנוגע לחלוקת רכוש, וכן בעת מחשבה על קיום הסכם רכוש, חשוב להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה. עורך דין מסוג זה, יציג את ההשלכות הנוגעות לקיום ההסכם ממון, ויערוך אותו בצורה תקינה, התואמת לחוק, כזו שתאפשר את תחולתו בעת הצורך.