ספר שחייבים לקרוא!
זוהי נובלה המחולקת לארבעה חלקים.
בחלק הראשון אנו פוגשים נער בן כ – 12 מסנט לואיס, גרובר. נער שקט, עדין, מהורהר־מרצין, שלמד נימוסים טובים ויודע לכבד את המבוגרים.
הוא מסתובב בעיירה, בין החנויות, המעדניות וחנויות הממתקים. אנו מתוודעים לריחות העיירה, לתחושותיו ולמראה עיניו. וולף מצליח להעביר דרך עיניו של גרובר את הקורה בעיירה – את מראה אנשיה, חנויותיה ומבניה. מבטו של גרובר תמים.
"גרובר עמד על המדרכה. ואור בא והלך ובא שוב אל הכיכר.
הנער עמד שם, עגלה משקשקת חלפה על פניו. כמה אנשים עברו. נהג קרון המשלוחים של גארט יצא עם ארגז עמוס מצרכים והניח אותו בקרון וטרק את המכסה. אך גרובר לא השגיח בהם, ומאוחר יותר לא יכול להיזכר בהם. הוא עמד שם, לא־רואה, אפור מבעד לשכבת הזית, באשמורת השמש, מרגיש כי הנה הזמן, הנה הכיכר, הנה מרכז היקום, ליבת החלמיש של אי־ההשתנות, מרגיש כי הנה גרובר, הנה הכיכר, הנה העכשיו…והכיכר הסתחררה שיכורה מסביבו, אור זרה גרגרים עיוורים־אפורים על עיניו, המזרקה התנפצה לזהרורים ססגוניים ושבה והתגבשה, נוצה גאה ופועמת. אבל כל הבהירות הלכה ואיננה, ו“הנה הכיכר, והנה ההתמדה, והנה הזמן — וכל זה הווה כשהיה מעולם, לבד ממני".
בנובלה ארבעה גיבורים עיקריים- גרובר, האם, האחות, והאח יוג'ין.
אימו מתארת – "וגרובר ישב שם, כזה שקט ורציני כאילו, מסתכל דרך החלון, והוא לא זז. הוא ישב שם כמו גבר. הוא היה בסך הכל בן אחת־עשרה וחצי, אבל היה לו יותר היגיון, יותר שיפוט ויותר הבנה מכל ילד שראיתי בחיים שלי…"
אימו, אחיו ואחותו מספרים על גרובר הבן שאבד.
כל אחד מציג את הסיפור מנקודת ראותו.
כולם אהבו אותו מאוד ואינם מצליחים לשכוח אותו –
אימו מתארת – "לעומת זאת אני עדיין רואה את גרובר בדיוק איך שהוא היה, איך שהוא נראה באותו בוקר כשחצינו את אינדיאנה, לאורך הנהר, בדרך ליריד".
אחותו מתארת – "וכל כך הרבה זמן עבר, כאילו כל זה קרה בעולם אחר. ואז זה חוזר, כאילו זה קרה אתמול…".
כולם מאמינים שהעולם היה טוב יותר לולא אבד הנער.
הספר תורגם על ידי עודד וולקשטיין בצורה מדהימה ומדויקת. אהבתי מאוד את אחרית דבר שלו.
ממליצה בחום!
בהוצאת זיקית
קראתי דרך בוקסילה –
http://booxilla.com/index.php?id=bookinfo&fname=TheLostBoy.epub
