זה התחיל בחיפוש אחר חנות מסוימת באחד מרחובות העיר – אני מחפשת כבר שבועות מקל הליכה מעץ מגולף כמו של המבוגרים האתיופים.
תוך כדי שיטוט אני רואה בחלון ראווה כמה זוגות נעלים שטוחות במילים אחרות יש כאן פוטנציאל לרכישה. חשוב להדגיש שאני ממש לא אוהבת קניות וטוענת שלא סתם קוראים לזה מסע קניות, זה באמת מסע שלא היה מבייש אף יחידת חי"ר. בעלי רגוע כשאני יוצאת לקנות בגדים ונעלים, לעומת זאת הוא בחרדות קשות כאשר אני פוזלת לחנות צעצועים, כלי כתיבה או חנויות יצירה. בדרך כלל כאשר אני נכנסת לחנויות שהם חלק מחנויות ה"מסע" אני עושה סיבוב מעקמת את האף ויוצאת כלעומת שנכנסתי לשם. לא מתחברת למה שאני רואה , לא מוצאת את עצמי בחנויות הללו.
אבל הפעם הייתי חייבת, אני מחפשת נעלים כל כך הרבה זמן, יש רשימה והנעלים הללו חייבות מכוח הנסיבות לעמוד בה (תרתי משמע), אף נעל אפילו לא התקרבה לאחד מהסעיפים שיש בה…
אני גוררת את עצמי להכנס לחנות ( מה כבר יש לי להפסיד אני מהרהרת) מודיעה למוכר כבר בכניסה שהנעל חייבת להיות: שטוחה, לא אצבע, סגורה, אוספת, שהיא תכיל את כף הרגל ותמנע כמה שיותר נפילות ונעל לקיץ..
הוא שולף בחיוך נעל נחמדה, "לא זה לא זה" אני מצהירה כאשר אני חולצת אותה, לא נוח לי בכף הרגל. טוב, הוא אומר לי, זאת אומרת שהסוליה של החברה הזו לא מתאימה לך. ותוך כדי, שולף נעל אחרת, תוך כדי נעילה הוא מודיע לי שהיא לא מתאימה, בינינו -באמת לא היתה לי נוחה.
ואז הוא שולף את הנעל ה"היא", היא מכוערת אני מודיעה לו והוא מחייך ואומר : "אני מבטיח לך שאין כאן נעלים יפות. יש כאן נעלים בריאות, נוחות, מתאימות אבל נעלים יפות אין כאן ולא היו. החנות קיימת כבר ארבעים שנה ויופי זה לא חלק מהמוטו שלנו".
אני מודדת ומתכוונת להחזיר לו בשמחה את הזוג ה"הוא". אבל לזה לא הייתי מוכנה… הן קלות, אורזות, נוחות ברמות שעד כה לא ניתקלתי , הן נמוכות בקיצור עומדות בכל הדרישות שלי. אבל מה? הן מכוערות.
אני נכה, אבל למה שזה יהיה מכוער?! שיהיה קצת שיק, סטייל. לא חייבים שזה יהיה מכוער.
המשכתי לקטר לחברות, לבעל לילדים על הכיעור שלהן שעות אחרי שהעברתי את כרטיס האשראי בחנות. אני ממשיכה לקטר גם פה.
כאמור, אני לשם חוזרת לקנות את נעלי החורף שלי.
אגב מקל לא מצאתי, נגמר במלאי.
(צילום עצמי)
נעלי חן (הנעלה אורטופדית לנשים וגברים)
הרבט סמואל 60 בפיאצה חדרה.
046341580
