בסוף השבוע שעבר נפל מטח גראדים על יישובי הדרום ,והמתיחות הורגשה גם ביישובי השפלה בהם נשמעו לפני כשבוע וחצי צפירות עולות ויורדות.
אין ספק בכך שכללי המשחק בין ישראל לתנועת "החמאס" משתנים: מרחבי איום הטילים הולכים וגדלים ,התקשורת מדווחת עליהם בצורה לא חכמה .
באחד העיתונים הופיעה תמונה ענקית ובה נראה גבר מבוהל החובק בזרועותיו תינוקת מתוקה ,כאשר בנו הקטן עומד מבוהל לצידו ומבקש הגנה מאביו.
אין ספק שממשלת ישראל נהגה נכון כאשר בחרה שלא להסלים את המצב הרי מדובר באירוע נקודתי ותו לא .
אך לא ברור מדוע אמצעי התקשורת בחרו לזרוע פאניקה ובהלה במקום להרגיע את המצב .
זה ידוע שהתקשורת לא מראה לצופיה את כל התמונה השלמה: היא מראה בצורה חד-ממדית תמונה אשר תתאים להקשר הכתוב ולא מעבר לכך : כך, למשל ,בסיקור החזרה של גלעד שליט לא הוצגו בכלל המתנגדים לעסקה זו מחשש שישברו את הקונצנזוס המדומה שנוצר.
לתופעה זו קרא חוקר התקשורת ג'יימס קארי :"תקשורת כהתכנסות".
תופעה זו הינה מדאיגה, מאחר שאם כאשר נהרג אזרח אחד התקשורת נכנסת להיסטריה ,מה יקרה שייהרגו אלפי אזרחים כפי שקורה לא אחת במדינות העולם.
הגיע הזמן שהתקשורת תשפוט את עצמה בכלים מחמירים כפי שמחייבים כללי האתיקה הפורמלית ותקבע מה מותר ומה אסור בסיקור אירוע מסוים ומכונן.