במציאות של שחור ולבן, של אלימות ואכזריות, שמאבדים צלם אנוש, מה עוד נותר חוץ מלהמציא לעצמך כנפיים?
היתה תקופה באפריקה שאנשים ידעו לעוף, מאמא סיפרה לי את זה לילה אחד כשהייתי בת עשר. היא אמרה, "הנדפול, סבתא שלך ראתה בעיניים שלה. היא אמרה שהם עפו מעל עצים ועננים. היא אמרה שהם עפו כמו קיכלים. כשבאנו להנה השארנו ת'קסם הזה מאחורה."
היא הסתכלה לי בפנים, איך שהם נשטפו בצער ובספק, ואמרה, "את לא מאמינה לי? מאיפה את חושבת הגיעו השכמות שלך , ילדה?"
הנדפול שפחה אפריקאית בבית משפחת גרימקה, נמסרה כמתנת יום הולדת לשרה, בתה של הגבירה. בין שתיהן נרקם קשר בלתי אפשרי, של אהבה וחמלה. קשר שמאחוריו עומדת הבטחה של שרה לאמא של הנדפול לנסות ולשחרר את הנדפול מהעבדות ובכך לתת לה כנפיים ובעצם המעשה לתת גם כנפיים לשרה לעשות את המעשה הנראה בעינינה נכון (אם כי הוא לא נכון בעיני החברה שבה היא מוקפת).
הנדפול ושרה, שתיהן איבדו את כנפיהן. הכנפיים מסמלים את היכולת להיות חופשי, לברוח, ולנוע בעולם בחופשיות.גם אם לא מדובר על חופש פיסי בלבד.
שרה לפני שיצאה אל הזירה הציבורית להלחם על שחרור העבדות ועל מעמד האישה, חוותה כמיהה עזה לייעוד, תקוות מרוסקות, אהבה נכזבת, בדידות, ספקות עצמיים, נידוי ושתיקה מחניקה. היא המציאה את כנפיה לאו דוקא למרות הדברים הללו, כי אם בגללם.
הנדפול, היתה כלואה בגופה בדמות של שפחה. אך במחשבותיה היא הפליגה והיתה אישה חופשיה.
היא (שרה) היתה כלואה כמוני (הנדפול), אבל היא היתה כלואה בגלל הראש שלה, בגלל הראש של האנשים מסביבה, לא בגלל החוק.בכנסיה האפריקנית מר ויס היה אומר, תזהרו שלא ישעבדו אתכם פעמיים, פעם בגוף ופעם בראש.
ניסיתי להגיד לה את זה. אמרתי, "הגוף שלי אולי עבד אבל הראש שלי לא. אצלך זה הפוך".
שרה מלמדת את הנדפול לקרוא ולכתוב, מעשה האסור בתקופה זו. לעבדים היה אסור לדעת קרוא וכתוב , שמה יהיה להם כוח (ידע הוא כוח).שרה יודעת שבאמצעות יכולת זו להנדפול יהיה כלי שישחרר אותה, אם לא פיסית, לפחות נפשית, כמו שהקריאה והלמידה היתה עבורה.
ברגע שסוד זה התגלה, אביה של שרה לקח ממנה את ספריה ובכך ריסק את חלומותיה ובהמשך ניפץ את תקוותה להיות עורכת דין (לא היה מקובל בתקופתה שאישה תהיה עורכת דין).
באמצעות הנדפול ומשפחתה, אנו חווים את הצד השחור של העולם דאז. שחור במובן של הצד האפל של האנושות. אנו נחשפים לאכזריות ולכאבם של העבדים שהגיעו מאפריקה בעידן העבדות בארצות הברית.
אמה של הנדפול, מספרת את סיפורה דרך שמיכת הטלאים שהיא תופרת.התפירה מצילה את הנדפול ואתה אמה הן במובן של עבודה (הן תופרות מצויינות) והן במובן של מפלט נפשי.
סיפורה של שרה ואחותה אנג'ליקה שיצאו כנגד הערכים שעליהן גדלו, ועזבו את ביתן בצ'רלסון, מבוסס על סיפור אמיתי, אם כי לא כל העובדות מדוייקות. דבר אשר בעיני גורם לספר זה להיות אף יותר מרתק.
XOXO
אחת שיודעת 😉
