המפרסם חושב על כולם – עכשיו….גם על המתים

בימים האלה בין הדיונים על הדרת נשים לרוחות המנשבות מאיראן והקולות של תורכיה – אפשר להתנתק רגע חפוז אחד מכל אלה (שחשובים מאד בפני עצמם) ולהתמקד תודה לאל בפרסומות. זו אחת הפעמים היחידות שבהן בפרסומות אני לא רצה לעשות פיפי או להכין לי איזה משהו לנשנש או איזה sms שאני ממש צריכה להחזיר. פעם ראשונה שאני לא רוצה להפסיד פרסומת מיוחדת אחת בין שלל הפרסומות במקבץ – אז …בואו נצא לפרסומות……
בין הפרסומת לאקונומיקה, לשמפו, לחטיף חדש – באופן ישיר והגיוני ביותר מצוייה לה במקום מכובד פרסומת שהנושא המרכזי שלה : קהל המתים !! נכון, אי אפשר להתכחש לקהל הזה, הוא קהל גדול, ואם לא עכשיו הרי אני פוטנציאל וודאי עתידי –  אז למה שלא אגיע לפחות עם תחושה נעימה שדאגו לי לכל הפרטים הקטנים.
צבעו את המוות בצבעי תכלת כדי שנשייט לנו במחוזות נעימים ומשרי אווירה מתאימה לאווירע – הזכירו לנו פתאום ובאופן מדהים שיש בישראל משרדים ממשלתיים שמטרתם לשרת את האזרח ולדאוג לו.  כאן באמת הייתי בשוק מוחלט. מדינת ישראל מופיעה בפרסומת ומזכירה לכל מי שמתעניין שיש בישראל משרדים ממש   שפעילים ודואגים לזכויותינו. מה אני אגיד? באותו שלב הרגשתי הרבה יותר רגועה ונינוחה. כנראה שגם לצבע הרקע  של הפרסומת יש איזו השפעה תורמת – אבל מי שדואג לענייני המוות ליד האקונומיקה – חשב על הקשר ייחודי בהחלט. צריך רק לחשוב יצירתי. אקונומיקה < ->  מוות. יצירתי שאפשר למות מזה. אויש סליחה, שלא ייתפרש כאילו התכוונתי ל-מוות במובן מוות  אלא כראייה כוללת, סוג של תפיסת עולם.
לפעמים יש לי תחושה שאני חייה במדינה שדואגת למתים שבה ופחות למי שחי בה. נכון יותר שורד. אני לא זוכרת יותר מדי משרדים ממשלתיים שפרסמו את הזכויות שלי בנושאים אחרים. יכול להיות שבעצם זה הפורמט המנצח – צריך למות כדי שמישהו יוכל לממש את הזכויות האלה. איזה שיט – למות כדי להנות מהזכויות.
כל יום מחדש כשמופיעה הפרסומת הזו אני מרגישה הזויה. באמצע כתבה על נושא שאפילו בעקיפין לא שייך למוות (אלא אם רואים בכל קונה – לקוח פוטנציאלי למוות) בתוך המקבץ המעצבן הזה בין הנשנושים לבין חומר ניקוי  אני מביטה על המסך וכן…מזהה את התמונה המרגיעה שמזכירה  לי שגם למתים ולמשפחותיהם מגיעות זכויות. צודקים. מה שמגיע – מגיע !!
משרדי ממשלה מתבכיינים על תקציבים, חסר כסף – נכון ? או….מצאנו קהל יעד – המתים ומשפחותיהם. אויש, איך שכחו לומר למשפחת….שהאבא שם ימות מחר (חו"ח) – אחרת היו מוכנים… אמא שנמצאת במטבח בינתיים (רע מאד – במקום הלא נכון – בזמן הלא נכון..) מפסידה. צריך לדעת מה הזכויות. איפה לרשום ??
Time is everything  אמרנו כבר…..צריך לדעת מתי למות וקרובי הנפטר הפוטנציאלי -צריכים להיות בדיוק מול המסך ולהתפעל מאותו משרד שמוצא לנכון להתייחס לנושא בדיוק במקבץ פרסומות בין  מוצר אחד לשני ולא לשכוח לרשום בדיוק למי צריך לפנות בזמן המתאים. זה הזמן שלי כנראה לפנות לריבונו….
אני בטוחה שריבונו היה בהפסקה או שלא הספיק לעבור על כל החומר – אחרת אין לי שום הסבר הגיוני לאבסורד הזה (בעיניי לפחות..) . מאידך, אולי זו בכלל קונספירציה שהמגמה שלה היא לבדוק את ההשפעה של הפרסומות על קהל היעד. יכול להיות שיש בזמן הזה מוקדנים באיזו חברת סקרים שבודקים את השפעת ה"פרסומת"  הזו על קהל הצופים. לכי תדעי אני אומרת לעצמי (שוב, השיחות המעצבנות האלה שלי <-> איתי…). אולי המשרד המפרסם או אחד הגופים הממשלתיים רוצה להזכיר לנו איזה מדינה חיובית ונאורה אנחנו – תראו לאיזה קהל יעד אנחנו מתייחסים….כל הכבוד למדינה הזו. בחיי – אני מתפעלת.
אני תמיד מקטרת כמה המדינה הזו לא דואגת לאזרחים, כמה לא דואגים לי ולא מספרים לי מה מגיע לי ופתאום אני מגלה שאני ממש לא בסדר, אני ממש לא מחוברת למציאות. תראי כמה דואגים לך – מזכירה לי המדינה. הנה, אנחנו דואגים לך ואפילו מספרים לך את זה בשעות השיא בין תוכנית מרתקת לפרסומת על חטיף. אולי לזה התכוונו כשאמרו "מדינה "אוכלת"  יושביה ?? אולי בעצם התכוונו לאמירה הזו בדרך שלא הבנתי עד היום? – יכול להיות….צריך להיות יותר יצירתי ולחשוב מחוץ לקופסא ??….
אני חוזרת ומנדנדת לריבונו – תגיד, זה לא נראה לך מוגזם ?? אתה לא חושב שיש נושאים שלא מתאימים להיות משולבים בתוך מקבץ פרסומות ? אין קווים אדומים ?? עם המחשבה המרנינה הזו על ענייני המוות אני צריכה להמשיך לראות את הקומדיה שקטעו לטובת הפרסומות ? מה אתה לא יודע שזמן הפרסומות בדרך כלל מוקדש לצרכים אחרים ??
ריבונו מקשיב אליי בתשומת לב ומחייך חיוך אבהי כזה. יופי, כבר יש שמקשיב אליי ואולי אפילו יתייחס ברצינות לנושא. שלא יובן לא נכון – אני מתייחסת ברצינות מלאה לנושא. הוא לא מצחיק אפילו לשנייה. אם הוא לא מצחיק – אז אולי שווה שנתייחס אליו בדרך הראוייה. את צודקת אני שומעת אותו בקול מהדהד. טוב, בכל זאת הוא ריבונו ולא נמצא מעבר לפינת הרחוב. צריך לזכור שהוא לא ממש מתגורר באיזור.
ריבונו ממשיך ואומר בדרכו שלו: יש נושאים שאני לא מתערב בהם  הוא אומר לי .טלוויזה היא בגדר טאבו מבחינתי – את יודעת, זה עניין של כל יום ואני לא מתערב בזוטות. טוב, אני מבינה בהכנעה שממנו לא תבוא היישועה. בעצם, היישועה לא תבוא מאף אחד לפי הפרסומת. אולי זו הסיבה לפרסומת הזו. לא חשבתי על זה.
זהו, יש נושאים שמצריכים מחשבה שנייה  כדי להבין את ההגיון שעומד מאחורי השגעון הזה….כנראה שבאמת צריך למות כדי לדאוג לזכויות שלי ושל המשפחה שלי – אחרת אני ממש לא מבינה את הרעיון….