חודש וחצי. עברו משלב ההשקה של יעדי מלכת המדבר. מלאי ציפיות, תהית ושאלות לקראת
האירוע הקובע – המיונים שבמהלכם ייקבעו השמות של 2 הנציגות המאושרות שייבחרו
לנסיעה של מלכת המדבר. להיות מלכות בלתי מעורערות מכל הבחינות.
בהשקה היה כיף. מכושר גופני לא חששתי, אני אוהבת מטלות פיזיות וכאלה שמצריכות שילוב
של כוח וחשיבה. מה יכול להיות? חשבתי לעצמי. הולך להיות קליל ופנאן, נרוץ קצת בחולות
ונשחק משחקי חברה. וזה בערך מה שהיה. בערך. כי היו שם הרבה נשים נפלאות שהכרתי,
התחברתי לליבן וסיפורן ובעיקר נהניתי מתקשורת נפלאה ופתוחה שנוצרה בין חברות
הקבוצה. והתמודדות, חוזק רוח, עמידה בעקרונות וכללים ברורים – וזה מה שלמדתי
במיונים ל"מלכה" וזה שיעור שקיבלתי ועברתי בהצלחה.
ולפני הכל, אני רוצה לומר תודה מערכת סלונה שבחרה בי להיות נציגה מועמדת מבין
רבות בעלות כישורים רבים.
תודה ענקי לכל הקוראים שלי, מתאמנים, עוקבים וחברים בבלוג שתמכו, הגיבו
ואיחלו לי בהצלחה בכל הימים ובמיוחד ביום של המיונים ודף הפייסבוק וגם בסמסים
לאורך היום. ריגשתם אותי מאוד כשקראתי את כל השורות והמילים החמות שהרגשתי
שבאו מהלב. אוהבת אתכם המון.
מה היה באותו יום?
ההכנות:
היום התחיל מוקדם, השכמתי קום כבר ב- 6:30, אבל למעשה התעוררתי לפני השעון, חששתי
לפספס את ההתחלה וגם את הנסיעה עם דודה פטוניה מקסימה שאספה אותנו ליד ביתה.
השעות האלה זרות לי בדרך כלל, לא הייתי רעבה, אבל הקפדתי לאכול ארוחת בוקר, לא גדולה
אבל איכותית – את הירקות הקבועים – גמבה ומלפפון, קופסת סרדינים ורבע קופסת שמנת,
וחצי בטטה, אחרי קפה חזק כדי להתעורר הייתי מוכנה ליציאה.
כמו שאתם מכירים, אני גם מאמנת כושר ותזונה וגם ספורטאית, לכן עניין של תזונה
הוא חשוב מאוד בשבילי וקשה לתפוס אותי ללא הכנות מזון מקדימות.
ולמרות שהאמנתי שיהיה שם אוכל, כך גם היה כתוב הזמנה – "ביום זה הנך אורחת של
"מלכת המדבר" וכיאה למלכה נדאג לכל צרכיך: אוכל, שתייה חמה וקרה וחולצת "מלכת
המדבר" ", אני תמיד מעדיפה לקחת אוכל משלי כדי לא להיתקע מבין הבורקסים וממתקים,
מצד שני האתגר זה עניין הקירור – אז יש לי שקדים, פקאנים, 2 שומרים יפיפיים, בננה ותפוח.
זה – חשבתי – יאפשר לי לאכול בריא בכל תרחיש.
בשטח:
הגענו למקום, שמש כבר קופחת, אבל הרוח נעימה מקררת מעט, התפצלנו לקבוצות, קיבלנו
חולצות והתיישבנו על המחצלת ענקית לקבלת ההוראות ומשימות להמשך היום.
השעה בערך תשע בבוקר, עוד מעט אנחנו נפרדות מהטלפון, מהתיקים וכל החפצים שמקשרים
אותנו לעולם החיצון כדי להיכנס לשלל המשימות בשטח ולהכיר אחת את השנייה.
כמו שחשבתי, בכיבוד יש בורקסים. אני מתדלקת בבננה עסיסית וטעימה, וכמה שקדים –
כדי שייתנו לי את כל האנרגיה הדרושה לכמה שעות הקרובות. וכמובן – קובע וקרם נגד שיזוף
כבר עליי.
המשימה הראשונה הייתה לרקוד כדי "להתיילד" ו"להשתחרר", בהתחלה לבנות ולי הרגיש
זה קצת מוזר, אבל זרמתי. והיה מצחיק ועשה את החיבור הראשוני, במיוחד כאשר התחלנו
לרקוד ב"רכבות" ו"ריקודי עם סטייל".
המשימה השנייה – הייתה לבשל ארוחת צהריים.
קיבלנו ארגז עם מבחר ירקות ומצרכים שונים לצורך התבשיל:
כמה תפוחי אדמה, כמה בטטות, שקית אורז, קישואים, חצילים, גזרים, שמן ופויקה אחד
לכל קבוצה. במקביל – ציירנו דגל שהפך לדגל של הקבוצה.
הרעיון שלי להוסיף שמות של כל אחת מחברות הקבוצה התקבל באהדה. יש! שמחתי.
עברנו לתחנה הבא. שלפנו פתקים עם שאלות, ישבנו במעגל, כל אחת סיפרה על עצמה,
הרבה סיפורים אישיים קורעי לב ומרגשים עד דמעות, שרובם היוו גורם מפתח שהביאו אותן
להחלטה להתנסות בחוויה של מלכת המדבר. נשים בגילאים הכי מגוונים – מ -30 עד מעבר ל-60.
מדהימות ומקסימות אחת אחת. נוצרו שיחות נפש וחיבורים, עומקי שיחות, ווידואים,
שיחות נפש, חיבוקים, דמעות וצחוקים – היה הכל מהכל ובעיקר כיף טהור מהתקשורת
שנוצרה, כבוד הדדי, יכולת לקבל ולהקשיב.
משם עברנו למה משימות שמשלבות כוח וחשיבה, כגון "לדוג" חפצים עם גלגל של מכונית
עם וו ברזל שמחובר לחבל שצריך היה למשוך במילוא העוצמה. מבחינתי זו היתה משימה של
יישום הכוח שרכשתי באימונים.
או להרים בנות כדי להעביר אותן דרך "קורה חשמלית". השרירים שלי עשו לי טוב בשלב
הזה מכל הבחינות – גם בהצלחות במשימות וגם מבחינה החברתית.
אך ככל שהזמן התקרב לזמן הצהריים, שרירים שלי צעקו "רעב, תאכילי אותי!"
הינו מאוד רחוקות מהתיקים שהפקדנו לתוך שקים ענקיים, אבל הרגעתי את עצמי –
עוד מעט א. צהריים ומובטחת, ו"כיאה למלכה ידאגו לכל צרכיי". דחיתי את המחשבות
על אוכל, ושתיתי עוד כוס מים תורן מכוס פלסטיק משותפת כדי להרגיע את הבטן מקרקרת.
שעה שתיים בצהריים. סוף סוף קיבלנו קריאה שהגיעה שעתה של ארוחת צהריים המיוחלת.
אוכלים את מה שבישלנו:
כפי שנאמר לנו, שנאכל בצהריים את מה שבישלנו – זה בדיוק מה שקרה.
10 פויקה עם מצרכים שהכנסנו בבוקר בליווי של סלט ירקות חיכו ל – 200 מלכות
רעבות אך שמחות לאחר שבילינו 5 שעות במשיכת חבלים, מעבר דרך קורות "חשמל",
מציאת יציאה מהמבוך, ריצות ושאר המשימות פיזיות ושכליות.
כאן הציפייה שלי לארוחת צהריים סבירה שכוללת מנה בשרית משביעה התפוגגה סופית.
אבל ככה זה כנראה כשאוכלים בשטח.
בזמן שלעסתי לאט את השומר שהוצאתי מהתיק, רוח חזקה כיסתה את התבשיל בשכבת חול מדברי.
לא נורה, קצת חול לא ישבור אותי כי הייתי חייבת להזין מערכת שרירים מפותחת ותיאבון רב
שפיתחתי מהבילוי ממושך בטבע ואויר הפתוח.
אכלתי 2 חופנים של שקדים-פקאנים ותפוח שהשביעו אותי קצת יותר, אבל כהמלצה
לספורטאים / שומרי גזרה/ רעבים כמוני – קחו אתכם את האוכל שלכם, הייתי מוסיפה
לארסנל הקיים שהצגתי בתחילת הפוסט גם 3-4 קופסאות טונה, אולי בטטות שלמות
בתנור, עוד כמה ירקות ופירות ואפילו עוד קופסת סרדין עם כפית קטנה בכיס לנשנוש
אחרי צהריים.
אחרי האוכל קראו לנו להמשך המשימות – הפעם היינו צריכות לחלץ את הקבוצה מתנינים שאיימו
לאכול אותנו בבוץ תובעני, וגם שלפנו פתקים עם משימה לספר סיפור לפי הנושא הנבחר במשך
3 דקות. עוד לבבות נפתחו ועוד סיפורים מרגשים פרצו החוצה ממעמקי הלב, ועוד מחסומים
נפלו. הייתה גם נהיגה ברכבי שטח והתמודדות עם תיבת הילוכים.
איזה שיעורים קיבלתי במיונים למלכת המדבר?
חופש, הזדמנות ויכולת בחירה, ובריאות – אלו מבין הדברים החשובים שיש לכל אחד מאיתנו,
רק מתי אנחנו מבינים זאת? כשאין וחסר, ואז לומדים להעריך את הדברים הפשוטים האלו
מחדש. וכשיש עקרונות ברורים, סיבות ומטרות – יש לנו חופש לעשות כל דבר, להשיג כל דבר
ולא להישבר בקלות תחת פיתויים או חסרים שכביכול מצריכים לכופף את העקרונות שלכם –
באמת ניתנת זווית מחודשת להבין עד כמה זה חשוב לשמור עליהם. וזאת למדתי להעריך
מחדש כאן, הגעתי להבנה המחודשת הזו במיונים למלכת המדבר.
שיש לנו את כל הזדמנויות וחופש להיות מאושרים, חזקים ובריאים. צריך לנצל אותם בכל הכוח!!!
כמו כל ההזדמנויות שהחיים מציעים – צריך לחגוג את החיים, וליהנות מכל דקה ודקה.
כי זה מה שיש וזה הדבר היקר ביותר שקיים.
אל תגיעו למצב כאשר תרצו כשלא תהיה אפשרות או הזדמנות.
בסוף היום קיבלנו כרטיס עם כתובית "את מלכה" וזה בדיוק כך. כל מי שהגיעה ועשתה מאמץ,
התמודדה והצליחה – קודם כל בפני עצמה – מלכה!
יום המיונים הבא יתקיים ב-12 ליוני, 2013.
ולכל מי ששאל אותי בדף הפייסבוק – מתי יודעים ויודיעו לכן ? זה כנראה יקרה במהלך השבוע שבועיים
הקרובים, מבטיחה להמשיך לעדכן אתכם כאן בבלוג ובדף הפייסבוק
אוהבת אתכם,
ג'ני