לפני כעשר שנים, פנו אלי מנעמ"ת להעביר קורסים לסייעות בגנים. במקום קורס זה או אחר, שייתן עוד העשרה נקודתית, הצעתי קונספט "מהפכני". ביקשתי לשמוע, מה לדעתם הקשיים של הסייעת בגנים.
לקח מספר חודשים, אך בסופם התגבש קורס לסייעות, המטפל בקשיים היום יומיים של הסייעת בגן. הקורס נתן הכשרה בסיסית בתחומים שונים. החל מהתפתחות הילד, דרך תקשורת נכונה עם הורים ואנשי צוות, וחשוב מכך, כלים פרקטיים להתמודדות עם ילדים, דרכי תקשורת מצמיחות, פתרון קונפליקטים ועוד.
הקורס נחל הצלחה רבה והועבר בפריסה ארצית ברשת נעמ"ת. ולאחר מכן אומץ ע"י עיריות שונות.
למה אני מספרת לכם את זה? כי קודם כל לדעתי זה אחד מהפתרונות שצריך להתבצע בצורה מסודרת ארצית. ושנית, כדי להתריע שכשהתחלתי להכין את הקורס והתנהלתי מול עיריות וגופים שונים, נחשפתי למצב העגום של הסייעות שלצערי גורם לגלגול האגרסיות על הילדים שלנו.
לפני הכל, בואו נשים את הדברים על השולחן. בשום צורה אני לא מבינה/מסכימה או מעודדת אלימות מכל סוג שהוא לילדים. למרות הבנתי את מצבם העגום של הסייעות, בהחלט אני לא מצדיקה את המעשה.
שנית, ישנם גנים נפלאים, שבהם יש גננת מנוסה, עם שבע עיניים פקוחות וסייעות טובות ומכילות.
אחרי שהסכמנו על שתי העובדות הללו, בואו נדבר על המצב בכללותו.
הינה עשר עובדות על סייעות בגנים:
עובדה 1: ברוב הגנים העירוניים, לא נבדקת הכשרת הסייעת, היא איננה נדרשת להציג מעבר ל 12 שנות לימוד (לעיתים עשר אם אני לא טועה) שום השכלה או הכשרה רלוונטית, ואיננה נדרשת להציג ניסיון קודם כל שהוא עם ילדים.
עובדה 2: ברוב הגנים העירוניים, הסייעות אינן נדרשות לעבור הכשרה/העשרה בזמן העבודה, וזה אינו מהווה לעולם תנאי להמשך העסקה.
עובדה 3: אין פיקוח ארצי מסודר על הסייעות, הן אינן נמדדות או מפוקחות ע"י שום גוף.
עובדה 4: הכשרות שכבר ניתנות ע"י עיריות, בדרך כלל נמדדות לא באיכותם אלה בשיקול המערכת האם הקורס מוכר לגמול. עיריות שמתאמצות להביא לסייעות קורסים יותר רלוונטיים, נתקלות בהיצע דל, שבדרך כלל ייתן מענה נקודתי. קורסים שיתמקדו משחקים שניתן לשחק עם הילדים, או העשרה במוסיקה (תחומים חשובים בפני עצמם ואין לזלזל בהם), אך לא יטפלו בבעיות הליבה היום יומיות של התנהלות הסייעת בגן.
עובדה 5: על מנת לצבור נקודות לגמול, סייעות יעדיפו לקחת קורסים "כיפיים", כגון קריאה בקלפים, מחול וכד'. מכיוון שהמערכת בנויה כך, שבחירת הקורסים היא לשיקולה הפרטי של הסייעת, לא ניתן להכריח אותה להשתתף בקורס שקשור ישירות לעבודתה.
עובדה 6: יש מחסור עצום בסייעות!! כך שגורמים עירוניים יגמישו עוד יותר את החוקים בקבלת סייעת לעבודה.
עובדה 7: המצב חמור הרבה יותר בגני ילדים פרטיים! שם לגמרי אין פיקוח על כלום, והשיקול המנחה בקבלת סייעת לעבודה הוא חיסכון בכסף לבעלת הגן!
עובדה 8: סייעת מתחילה מרוויחה משכורת מינימום, שעות העבודה שלה ארוכות מאוד ושוחקות מאוד פיזית ונפשית
עובדה 9: סייעת נמצאת בתחתית סולם ההתנהלות בגן. היא כפופה לגננת שפעמים רבות רואה בה כעוזרת הפרטית שלה לעבודות זוטרות, כגון החלפת חיתולים, והיחס אליה פעמים רבות מזלזל מצד כל המערכת (כמובן בהכללה), כך שבדרך כלל היא צוברת תסכולים רבים שאינם מקבלים מענה, ובסוף מוצאים את עצמם מגולגלים על הילדים.
עובדה 10: אין להוריד את האחריות גם מאתנו ההורים! הורים רבים נוטים לזלזל בסייעת (לעומת הגננת), מתנהלים מולה בתלונות וכוחנות, ובאופן כללי מנהלים את הגן בשלט רחוק.
לאחר הבנה של העובדות הללו, ועם ההבנה המעציבה, שעם "התיק" הזה, הסייעת מגיעה לטפל בילד שלנו, אין לה את הכלים או הכישורים הדרושים מראש, להתמודד לא עם הילדים לא עם ההורים, לא עם הגננת שמעליה לא עם המשכורת הנמוכה ולא עם שעות העבודה הארוכות. אז פלא שמקרים כאלה קוראים?
חלק מהעיריות שהייתי עימם בקשר, כבר השכילו להבין את המצב ולנסות לשנות בזעיר אנפין. לצערי רוב הגופים בארץ ובעיקר משרד החינוך מתנערים מאחריות, ומעדיפים לא לטפל במצב מערכתית ולגלגל את הטיפול נקודתית להורים. זאת בדיוק הסיבה שהצבת מצלמות בגנים לא תפתור את הבעיה! הגננות והסייעות ימצאו דרכים יצירתיות לעקוף את העניין. הצבת מצלמות לא תמנע את הקשיים והתסכולים של הסייעת, היא רק תלמד אותה להתחמק ולשקר יותר.
מאידך הקמת גוף מפקח, גוף עם תוכניות מעשירות ומכילות לסייעות, יוכלו לשדרג את הטיפול שניתן לילדים ולמנוע לפחות חלק מהתסכולים של הסייעות ועימם התפרצויות אלימות כפי שהציפו אותנו בתקופה האחרונה.
עכשיו נשאר רק שמישהו ירים את הכפפה!
