\\ מגזין lll יפו: "אנשים שלא יכולים לשבת על סוסים" תערוכת יחיד של טל ר
תערוכת יחיד חדשה של האמן הבינלאומי Tal R, בה יוצג ציור יחיד, אדיר ממדים, המשתרע על קנווס שגובהו 3.49 מטר ורוחבו 7.77 מטר. הציור, "לילה" ("Natten”), נוצר בהשראת ה'גרניקה', ציורו האייקוני של פבלו פיקאסו ונעשה בהזמנה מיוחדת של מגזין lll, מוזיאון וקרן לאמנות עכשווית משטוקהולם.
דיוויד ניומן, אוצר התערוכה, מסביר את המחשבה שמאחורי ההזמנה יוצאת-הדופן הזו: "הרעיון לפנות לאמן עכשווי ולהזמין ממנו עבודה הזהה במידותיה לאלה של ה'גרניקה', ציורו האייקוני של פבלו פיקאסו, הוא רעיון שאני מטפח כבר שנים רבות. ה'גרניקה' הוא קרוב לוודאי אחד הציורים החשובים ביותר במאה ה-20, שנוצר מתוך פרץ של זעם ציורי ומתאר אירועים היסטוריים שהתרחשו ב-1937 באירופה. לשמחתי הרבה, טל לא היסס לקחת על עצמו את המשימה הסבוכה הזאת. התייחסות מפורשת ל'גרניקה' של פיקאסו לא הייתה חלק מן ההזמנה. בבסיס ההזמנה, הצעה להרחיב את טווח האפשרויות של הביטוי הנרטיבי. טל השקיע את עצמו לעומק בשאלות ציוריות סבוכות מעיקרן – איך אפשר בכלל 'לצייר' משהו מסיבי כל כך – חוויה שאין לי ספק שהוא שאב ממנה הנאה עצומה. התהפוכות הפוליטיות בעולם לא שככו מאז הזוועות שהושתו על העיר גרניקה. לתחושתי, המיקום המיוחד של מגזין III יפו, באזור עם היסטוריה עשירה ותרבות מגוונת, מייצר מקום הולם להרהר על מצבה של האנושות, אל מול ציור מרשים כל כך".
פתיחה: יום חמישי, 24.10, בשעה 19:00. תאריך נעילה: 27.3
מגזין lll יפו רחוב עולי ציון 34, יפו.
שעות פעילות הגלריה:
חמישי 14:00-20:00, שישי 10:00-14:00 ובתיאום מראש מייל
טל אר בסטודיו לקראת התערוכה במגזין 3 יפו. 2019. קרדיט יחצ
\\ גלריה זומר לאמנות עכשווית חוגגת יום הולדת 20
התערוכה תחגוג עשרים שנות פעילות באמצעות התייחסות לדרך המשותפת של גלריה זומר עם כל אמן ואמנית כאשר כל אחד/ת י/תציג שתי עבודות אמנות על ציר כרונולוגי: האחת שנוצרה בתקופה שבה התחילה העבודה המשותפת עם הגלריה ובסמוך לה עבודה אחרת, עדכנית, מהתקופה האחרונה. כך, צמדי העבודות – זו מהעבר וזו מההווה – ישקפו את תהליך ההתפתחות של הגלריה ואמניה ויעבירו את תחושת משך הזמן. במהלך התקופה שבה התערוכה תהיה פתוחה לקהל, האמנים ינהגו בגלריה כהרחבה של בתיהם והסטודיות שלהם, על מנת להנכיח כי הגלריה אינה רק חלל תצוגה אלא אכסניה להם ולעשייתם. הגלריה תעמוד לרשותם והאמנים יוזמנו לערוך בה אירועים שונים, שיהיו פתוחים לקהל הרחב.
אמנים מציגים: אוגו רונדינונה, אפרת שווילי, גיא בן נר, גיא זגורסקי, גרגור הילדברנדט, טל ר., יאקוב קולדינג, יהודית סספורטס, יעל ברתנא, כריס מרטין, ליהי תורג'מן, סעדן אפיף, לייל אשטון האריס, מונטאן/רוזנבלום, מיכל הלפמן, משה קופפרמן, נטעלי שלוסר, נעמה ערד, עדי נס, קארל הנדל, רונה יפמן, רינקה דייקסטרה, שרון יערי, פיטר האלי, תומאס זיפ, תמר הרפז.
אוצרת: עירית פיין זומר
פתיחת התערוכה ואירוע חגיגי: יום חמישי, 24.10.19, שעה 21:00. נעילה: 14.12
גלריה זומר, רוטשילד 13, תל אביב
שעות פעילות הגלריה:
שני-חמישי 10:00-18:00, שישי 10:00-14:00, שבת 11:00-13:00
עדי נס, הכפר (נער וסוס), 2012 קרדיט יחצ
\\ פסטיבל ״מנופים״ לאמנות עכשווית בירושלים 29.10.19 – 2.11.19
"מנופים" – פסטיבל האמנות הגדול של ירושלים, הנערך מדי שנה בסתיו ומזניק את עונת האמנות בירושלים חוגג 11 שנה להיווסדו. הפסטיבל ייפתח ב-29 באוקטובר 2019 , ויתקיים במהלך חמישה ימים וערבים רצופים בכל רחבי ירושלים.
פסטיבל מנופים לאמנות עכשווית בירושלים, מציג השנה תכנית מרתקת עם מגוון רחב של אירועי אמנות חד פעמיים ומופעים מקוריים, ביניהם: פתיחות של עשרות תערוכות חדשות בגלריות וחללי תצוגה בכל העיר, תערוכה מרכזית במבנה של בית החולים "ביקור חולים", כנס ירושלים לאמנות במכון ון ליר בירושלים, מופע של "תנועה ציבורית" לראשונה בירושלים, סינמה בלאש – מסגרת חדשה בפסטיבל שמפגישה קולנוע, אמנות ופרפורמנס בסינמטק ירושלים, סדנאות יצירתיות ופעילויות מיוחדות לילדים, סיורים במקומות נסתרים בעיר, מפגשים אישיים עם אמנים, אורחים מאינדונזיה, שוויץ, ארה"ב וליטא, רצועת מופעי מוזיקה מקוריים ומשובחים במיוחד ועוד.
פסטיבל מנופים ייפתח השנה עם התערוכה המרכזית "אחות אחות" בבית החולים "ביקור חולים", בלב ירושלים. באמצע המאה ה-19 הוקם בית החולים כדי למלא את המחסור בשירותי בריאות עבור היישוב היהודי בישראל. בשל מיקומו האסטרטגי, הוא סיפק שירותי רפואה לנפגעים רבים וההיסטוריה המרתקת שלו היא דוגמה לשינויים הרדיקליים שחלו במערכת הרפואית בארץ. מדובר בבית חולים שלא נהנה מסיוע ממשלתי והעמותה שהפעילה אותו צברה חובות רבים. ב-2007 נמכר בית החולים לאיש העסקים ארקדי גאידמק, ב- 2012 נחתם הסכם מיזוג בין המדינה ועובדי בית החולים ורוב המחלקות נסגרו. ב-2015 מכר גאידמק את בית החולים לחברת ׳טעמן נדל"ן׳, וכיום הוא מושכר לבית החולים שערי צדק. חברת הנדל"ן מבקשת לשנות את ייעודו של המבנה משימוש ציבורי, לאזור עירוני שיכלול בנייני ענק ואזורי מסחר. כיום, הבניין הראשי של בית החולים עומד נטוש, ובבניין ׳זיו׳ (לשעבר בית החולים הגרמני), שעדיין נמצא בשימוש, מצויים בעיקר חדרי לידה, פגייה ומחלקת יולדות. במבנה זה, תוצג התערוכה אחות, אחות המבקשת להתמקד במרחב בו מושמעת קריאה לעזרה, בין הרצון להחלים לבין אי האפשרות למלא משאלה זו, בשל שיקולים רפואיים, כלכליים, ביורוקרטיים או סובייקטיביים. עבודות האמנות יעלו את שאלת האפקטיביות של פעולת ההצלה: החל במקום האישי של המטופל, עבור בפרוטוקולים ובחוקים מוסדיים נוקשים המופעלים על מטופלים, וכלה באפשרויות הריפוי והשיקום של מוסדות בקשיים מול תהליכים כלכליים ופרויקטים נדל"ניים בלתי ניתנים לעצירה.
אמנים משתתפים: נלי אגסי, רעות אסימיני, אנדי ארנוביץ', שרון בלבן, איה בן רון, הדסה גולדויכט, גדעון גכטמן, מיכל היימן, יסמין ורדי, חן כהן, מורן לי יקיר, כרם נאטור, קבוצת המבחנה: טלי קיים, אלינור סאם ומיכל רוט, רן סלפק, תומר ספיר, יורי קופר, תנועה ציבורית.
אוצרות: רינת אדלשטיין, לי היא שולוב . ע.אוצרת ומפיקה: הדסה כהן
התערוכה תלווה בסיורים מודרכים על ידי החוקר ניר אורטל – מסע בעקבות בתי חולים היסטוריים ברחוב הנביאים ובערבים מיוחדים לאורך התערוכה שיכללו מפגשים עם אמנים ואנשי רוח העוסקים בנושא. נעילה: 27 בדצמבר 2019
עוד על הפסטיבל, באתר האינטרנט
חדר ניתוח בבית החולים ביקור חולים. 1900-1930 צילום צדוק בסן. באדיבות יד בן צבי
\\ גלריה בסיס לאמנות ותרבות : "פשט" | "Peshat" תערוכה קבוצתית חדשה
התערוכה מבקשת לבחון את הוראותיו והיבטיו השונים של המונח "פשט" ובראשם, במשתמע ובהשאלה, את קריאת הפשט של המקרא. לכאורה, הפשט אינו מטפורה או אלגוריה אלא שוטח את הדברים כהווייתם. מדוע אם כך זקוק הדבר עצמו במופעו הגולמי לרובד קריאה נוסף, לפרשנות, לתמלול, לדרש? האם קריאה שכזו הגוזרת גזירה שווה בין הביטוי הלשוני לרפרנט שלו בכלל אפשרית; האם תיתכן קריאת פשט של האמנות הפלסטית או שזו תיתפס כפשטנית ורק פירוק מורכבותה המרובדת של החוויה הוויזואלית ייתפס כלגיטימי; לא כל שכן מיהם אותם ברי הסמכא (במדרש אלו חז"ל) המנסחים אורים ותומים לאופני ההסתכלות ביצירת האמנות וטובעים את הקודים ואת ההיררכיות לקריאתה ולהבנתה; מהו מקומה של האמנות המופשטת בדיון זה, ובתוך כך מהם המהלכים המחלצים מתוך מופעם הקונקרטי את האובייקט (למשל כיסא, גופייה, קערה), את המונח המילוני שבכותרות העבודות (למשל דגל, נשל, חלב) ואת הפעולה הפרוזאית (למשל ניקיון, עבודה חקלאית) וכד'.
בתערוכה יוצגו עבודות פיסול, וידיאו, צילום ומייצבים תלויי חלל.
אמנים משתתפים: אוריאל מירון, מיכל נאמן, ורד נסים, אפרת נתן, אורלי סבר
אוצרת: שלומית ברויר
פתיחה: יום שישי, 25.10.2019,נ עילה: 21.12.19
גלריה בסיס לאמנות ותרבות, רח' המדע 14, הרצליה.
שעות פעילות התערוכה:
שלישי 12:00-18:00, רביעי 12:00-20:00, חמישי 12:00-18:00, שישי 10:00-14:00
הכניסה חופשית
אפרת נתן, מתוך- גשרי הירדן, 1975 – 2016,צילום מיצג מטופל, צילום- דגנית ברסט
\\ גבעון גלריה לאמנות: פנחס כהן – גן ציורים 1990, 1997
פעילותו של כהן גן נמשכת מזה כארבעה עשורים, במהלכם למד באקדמיות בישראל, לונדון וניו-יורק, הציג עשרות תערוכות בגלריות ובמוזיאונים בארץ ובעולם ולימד דורות של תלמידים. כמורה נערץ שהוכר ברבות הימים כפרופסור בבצלאל לא היה עוד כמוהו לעשות את מלאכת ההוראה מלאכת קודש: הוא טיפח ועיצב את תלמידיו מתוך מסירות ורגישות נדירים שנגזרו מתפיסתו האתית ומעמדותיו החברתיות והאסתטיות ומעל לכל מתוך האמפטיה והחמלה שחש כלפי אלו שבחרו למסור נפשם לחיי אמנות. פנחס כהן גן נולד בשנת 1942 במקנס שבמרוקו ועלה לישראל עם משפחתו בשנת 1949. הוא גדל בקריית ביאליק, התגייס לנח"ל, התנסה בחיי קיבוץ, התגורר בירושלים, למד בבצלאל, נפצע בפיגוע בשוק מחנה יהודה בשנת 1968, ונדד לקצווי-תבל על מנת לגבש את זהותו ואת יחסו למושג מקום, אזרחות, מולדת ותרבות. חייו הם חיי נזיר דת העובד את האמנות, מתבצר בה באמונה תמימה, וחי בבדידות שכמו נגזרה מן המיתוס של האמן כאאוטסיידר דחוי. בתחילת שנות השבעים, באמצעות סדרת פעילויות מושגיות וסימבוליות, כהן גן מיקם את עצמו בחוד החנית של העשייה האמנותית בארץ ובחו"ל. הפרוייקטים שביצע במרחבים הגאוגראפיים של הארץ והעולם הוכרו זה מכבר כקלאסיקה. הזכור מכולם הוא פרוייקט ים המלח במסגרתו הוא שתל שרוול ארוך מניילון שהזרים מים מתוקים ובתוכם דגים חיים ממעיין ליד עין פשחה אל תוך ים המלח. ככל הפרוייקטים שלו גם אקט זה היה פוליטי במהותו, והוא נועד לייצג את מצבו הקיומי של האזרח בן התרבות המזרחית-ערבית כ"אזרח יחסי" בסביבה הזרה של המולדת החדשה. לאורך השנים לא חדל להעמיק את עיונו בהיסטוריה של האמנות, התרבות והמדעים מתוך ניסיון הרואי כמו-רנסאנסי למצוא שפת-על אמנותית וטהורה שתאחד את כל תחומי הידע האנושי. אינסוף תחבירים המעמתים בין דמות, צורה ונוסחה לוו בפרסומים, בקטלוגים ובספרים תיאורטיים, ומאות הסדרות שיצר מיפו את התקדמותו המחקרית ואת התפתחותה של שפתו האסתטית הייחודית. מעט אמנים זכו להתקבלות כה קונצנזואלית כפי שהוא זכה. כהן גן תרם לתרבות הישראלית מילון דימויים מקורי שאחדים מערכיו הפכו זה מכבר לסמלים שנוכסו בדעת ובבלי דעת על ידי ממשיכיו: למשל דמות האדם המעוצבת כסכימה של כל-אדם באשר הוא רודף ורדוף, שרוט, חולה ומקורבן; וכן הראש המונומנטי נטול הגוף המייצג קיטוע ופליטות כמו גם את הנתק של הרוח מהחומר ומהבית. עיסוקו הממושך בשאלות זהות והזדהות העמיק את זיקתו אל התרבות היהודית ואיתה אל כל מה שנולד מן המזרח כטבורו של העולם העתיק, ערש התרבות. בשנים האחרונות, הולכת ונוטה הדיאלקטיקה הקבועה אצלו שבין מזרח ומערב יותר ויותר אל קוטב המזרח, במובן גיאוגראפי ותרבותי גורף. כהן גן מאמין כי המזרח שוב חוזר למלא תפקיד מפתח בתרבות העולמית וכי גם לישראל יהא חלק ונחלה בזריחה מחודשת זו.
פתיחה: יום חמישי 17.10.19 \ סיום התערוכה: 30.11.19
גבעון גלריה לאמנות, רחוב גורדון 35, תל אביב
שעות פתיחה: ב'-ה', 11:00-18:00 שישי ושבת, 11:00-14:00
באדיבות גלריית גבעון
\\ בית האמנים ע"ש זריצקי
\ גד אולמן – "מעוכים"
התערוכה 'מעוכים' תפתח בבית האמנים ע"ש זריצקי ב-24 לאוקטובר. בתערוכה יעסוק האמן גד אולמן באובדן כלבתו סופי, שנדרסה בתאונת דרכים טרגית. אולמן משתמש באמצעים מינימליים ואפקטיביים על מנת להפוך את התאונה לאמירה על נזילות החיים, על אובדנם האקראי וחסר המשמעות, על הזקנה ובגידת הגוף, ועל הקשר הנרקם בין אדם ליצור על ארבע, שמשך חייו קצר באופן משמעותי מחייו. התערוכה כולה מתמקדת בשלוש הדקות האחרונות של חיי הכלבה סופי. כל יצירה מהווה מקטע אחד בשרשרת האירועים, וביחד כולן מתחברות לכדי סיפור סופה העצוב.
'מעוכים' היא לכאורה תערוכת הדפסים, אך כאמור אולמן מרחיב את תחום ההדפס למספר כיוונים, והופך את התערוכה למיצב רב תחומי. גליל עטוף בהדפסים מסתובב לו, תלוי באוויר, והופך את ההדפס לגוף תלת ממדי בתנועה. צורה עשויה נייר אריזה חום, המעוררת אסוציאציה של יצור חי מעוך, כלואה בתוך גלגל אופניים מסתובב. חיבור הדפסים זה לזה יוצר פס ארוך במיוחד המזנק לו מהקיר, מתפתל, ולבסוף חוזר אל הקיר, באופן המחייב את הצופה לעקוב אחריו במעין פיתול ראש אינטראקטיבי. הדפסה של גלגלי אופנים ביצירה "שוטטות" בפתיחה יהפוך פעולה זו מיצג, בו יגלגל האמן גלגל אופניים מרוח בצבע על פני הקיר החשוף. במרכז החלל בתוך גליל במרכז החלל מסך וידאו, המשחזר בלופ את ריצתה האחרונה של סופי על פסי ההפרדה, בדיוק במקום בו נדרסה. גלגל האופניים המלווה את התערוכה הוא אלמנט אוטוביוגרפי: אולמן עדיין רוכב על אופנים למרות שעבר כבר את גיל 84, וסופי המנוחה רצה כל ימי חייה לצד אותו גלגל אופניים.
פסי הפרדה,הדפסים מוקליטו, 2019
\ "על יונקים וציפורים" | יוסף שליין – יוסל ברגנר
"על יונקים וציפורים", הינה תערוכה חדשה המוקדשת לפסליו ורישומיו של יוסף שליין, בעיקר בנושא יונקים וציפורים. לצד עבודותיו של שליין, יוצגו שלוש עבודות של יוסל ברגנר המשקפות את שיתוף הפעולה בין שני היוצרים, כפי שבא לידי ביטוי בתערוכה שהנושא המשותף בה היה ציפורים, שהוצגה ב-2001 בבית האמנים בירושלים. חברותם הקרובה של האמנים הייתה רבת שנים. במהלכה עקב ברגנר אחר יצירתו של חברו שליין – אנטומולוג, פרופ' לפרזיטולוגיה, המפסל מצעירותו.
פסלי החיות של שליין ניחנים בבסיסיות ובקווים תמציתיים ונוצרו במגוון חומרים: עץ, אבן, ברונזה, זכוכית מגורענת, אפוקסי ועוד. מבטו הדקדקני של האמן כחוקר, הידע שרכש בנושא והקשר העמוק לטבע ניכרים בעבודות. יצירתו מאזכרת בגולמיותה ובבסיסיותה את רוח הפיסול ה"כנעני".
הקשר לחי ולצומח טבוע בשליין עוד מצעירותו. בעבודתו כחוקר, שהה רבות בשטח, במדבר ובצפון הארץ, בנופיה ההיוליים של המדינה עוד בראשיתה. בסטודיו ובביתו של האמן, נמצא אוסף פסלי חיות ממגוון מחוזות.
בעבודותיו הוא לוכד את שפת הגוף ותווי אופייה הפראיים של החיה, תוך שימת דגש על דריכות הגוף בעת יציאה לטרף, הגנה עצמית ומלכוד. דימויי החיות בקומפוזיציות שנוצרו טעונים במתח בין תנועה לקיפאונה. היכרותו של האמן עם אנטומית הגוף אף היא ניכרת ביצירה – פירוק ובנייה אנליטית קפדנית של שלדיות הגוף, מבנהו ויציבתו.
עוד בתערוכה, שליין מציג רישומי ציפורן מוקדמים הניחנים בקו מצומצם ורישומים אחרונים בצבעי טוש ופסטל בצבעוניות אדמדמה, שחורה וחומה עם הדגשים אקספרסיביים. בעבודות מופיעים דימויי חיות בודדות, בעלי חיים ביריבות זה מול זה, דמות אדם המתמזגת עם חיה. מרבית הדימויים מצוירים בפרופיל, במרכז המצע, ללא רקע.
יצירותיו של יוסל ברגנר מסדרת "חפצים כועסים" משנת 2001 הוצגו בעבר בתערוכה המשותפת לשליין ולו בבית האמנים ירושלים – רישומים על בד, מרביתם בפחם, שצוירו בתגובה על עבודותיו של שליין. בסדרה ברגנר נוטל ממאגר הדימויים המוכר שלו – חפצים חסרי בית וציפורים הנמצאים בתנועה ובסחרור, חגים סביב חפץ אחד במרכז הקומפוזיציה לקראת התנגשות צפויה. דרך דימויים אלה הצייר מתעד את עצמו בסביבתו.
אוצרת: אירית לוין
פתיחה: יום חמישי, 24.10, נעילה: 16.11
יוסף שליין, ללא כותרת, 2019. עט וטוש על נייר. קרדיט אבי אמסלם
בית האמנים, אלחריזי 9, ת"א.
פתיחה: יום ה', 24.10.19, , נעילה: יום שבת, 16.11.19.
שעות פתיחה: ב’-ה‘ 13:00–10:00, 17:00–19:00, ו’ 13:00–10:00, שבת 11:00-14:00, א’ – סגור. תיאום מראש בטלפון: 03-5246685
\\ המעבדה הרצל 119, תל אביב, בחסות רשת מלונות ישרוטל
'שרקייה', תערוכה חדשה של סטודנטיות במחלקה לאמנות של מכללת סמינר הקיבוצים תיפתח בחלל המעבדה בהרצל 119 הפועלת בחסותה של רשת ישרוטל.
ד"ר זמירה פורן ציון מרצה במחלקה לאמנות של מכללת סמינר הקיבוצים ואוצרת שותפה לצד שרון תובל, אוצר רשת מלונות ישרוטל מסבירה: "התערוכה 'שרקייה' מתחקה אחר הרוח המזרחית הנשית דרך יצירותיהן של 11 אמניות חוקרות עוגני זהות, בחיפוש אחר ההגדרה עצמית תחושת שייכות והשתייכות, ויצירת שפה חזותית עצמאית. הן מציגות עקבות של זיכרון משפחתי, נוקטות עמדה סוציו-תרבותית ביקורתית אך לרוב נוסטלגית ורכה. ניתן להבחין במשחק בין הרצון לאסתטיקה מהודקת לבין מידת החריפות לפריצה חזותית. עבודות נוספות מבקרות באופן ישיר את ההיסטוריה הציונית, אמנם בסלחנות והבנה, אך בביקורתיות בועטת. המוצגים שנבחרו בקפידה מתוך מבחר ההצעות, מציעות מנעד מדיומאלי רחב ככל הניתן, בין הציור המופשט לראליסטי, צילום וידאו, פיסול מיצבי ועד לרקמה המסורתית".
אוצרים: ד"ר זמירה פורן ציון, שרון תובל, אוצר רשת ישרוטל
אוצרת משנה: רוני בן טובים
פתיחה: 24.10.2019 | 20:00, נעילה 9.11.19
דנה חי – אלעזר- שמן על בד 70X100 – 2019