"היי, ילדה, השארתי לך צלחת על החלון," קרא השף לתוך הסמטה הקטנה שמאחורי המסעדה בכניסה לראש פינה. היא הסתתרה מאחורי ערמה של ארגזים וחיכתה שייכנס חזרה למטבח. כך נפתח סיפורה של דניאל גיבורת הספר. דניאל מסתירה סודות אפלים מחייה שבעקבותיהם הפכה לחסרת בית מרצונה וחיה ברחובות ובגבעות שבין ראש פינה לביריה, אוכלת מפחי האשפה ומשאריות של אחרים, מתלבשת בבגדים שנזרקו לרחוב ולפחי האשפה ובחרה בשתיקה ואילמות מרצון כדי שלא תצטרך להיות בקשר עם האנשים אותם היא פוגשת בשיטוטיה.
ניר הגיבור השני בסיפור הוא בעל חוה באיזור יער ביריה ונוהג לרכב על סוסו בגבעות ביריה מידי יום. ערב אחד בצאתו לרכיבה הוא רואה את דניאל המשוטטת בגבעות אך היא בורחת ממנו ותוך כדי בריחה היא נופלת ונפגעת. ניר מרגיש אחראי לנפילתה וממהר לקחתה לבית החולים. שם הוא דואג שתקבל טיפול ומקבל החלטה לקחת אותה אליו לחווה ולהעסיק אותה כעובדת בחווה. דניאל מנסה בתחילה לברוח מניר אך די מהר היא מבינה שקבלה הזדמנות לשנות את חייה ומתחילה לשתף פעולה.
ניר מנסה לגלות מיהי דניאל ומדוע אינה מדברת אך היא אינה מוכנה לגלות את הסוד אותו היא מסתירה והוא מגייס את חבריו הקרובים ואת עובדי החווה לעזור בשיקומה של דניאל. כדי לא לכתוב ספוילרים ולהרוס למי שעדיין לא קרא את הספר אעצור כאן. וכדי לדעת מה קורה בהמשך תצטרכו לקרוא את הספר בעצמכם.
הספר כתוב בצורה מרתקת וקולחת. כל כמה פרקים נכתב פרק שמתחיל בקטע מהיומנים שכתבה דניאל החל מגיל עשר ממשיך לתאר את חייה ואת העובר עליה בחווה. וכך נחשף הקורא בהדרגה לסודה של דניאל שגרם לה לבחור בשתיקה.צורת כתיבה זו מכניסה אפקט של מתח וסקרנות לעלילה ולי היא גרמה להמשיך לקרוא כדי לדעת מה גרם לדניאל לנהוג כפי שנהגה.
אהבתי את הבחירה שעשתה אורלי אגרנט להשתמש בשתיקה כמוטיב מרכזי בעלילה כי כידוע שתיקה אף היא צורת תקשורת ולעיתים היא אף חזקה יותר ממילים. השתיקה היא אחת הבחירות שמשתמשים בה חלק מאלו שחוו התעללות כדי שיוכלו להתמודד עם מה שעבר עליהם. ובעלילה כאן היא מעצימה לדעתי את הסודות שדניאל נושאת איתה ואת מה שחוותה וגורמת לקורא להזדהות איתה.
בעלילה יש חלקים המתארים התנהגות של אדם שחווה התעללות, טיפולים ע"י רכיבה טיפולית, טיפולים רפואיים, התנדבות למשטרה במקום שירות בצה"ל והקורא נחשף לנושאים שלא מרבים לדבר עליהם או לכתוב עליהם. מההיכרות שלי עם הנושאים האלו הם כתובים בצורה מאד מציאותית וניכר שאורלי אגרנט בדקה את הדברים לעומק לפני שכתבה עליהם.
גם הסודות של דניאל שנחשפים לאורך הספר כתובים בשפה של ילדה שכותבת יומן ולמרות החוויות הלא קלות הן כתובות ללא שימוש בתיאורי זוועה ויחד עם זאת הם חודרים ללב הקורא ופוצעים את נשמתו.
במהלך הקריאה היה קל מאד להתחבר לעלילה, לגיבורי העלילה ולשאר הדמויות המתוארות בצורה מציאותית מאד והתחושה שלי היתה כאילו אני איתם שם בחווה. למרות הסיפור הלא קל של דניאל והרגשות של כעס, צער מעורבים עם אהבה שחוויתי במהלך הקריאה, הרגשתי שיש בעלילה מסר נוסף ותחושה שעדיין יש בעולמנו אנשים עם אהבת הזולת, לב רחב ונתינה ללא ציפיה לתמורה כלשהי
נהניתי מכל רגע של הקריאה בספר וכשנאלצתי להפסיק לקרוא חיכיתי לרגע שאתפנה ואוכל לחזור אל הספר. את הספר "גמעתי" ביומיים ,הדמויות והמחשבות הלכו איתי גם לאחר מכן.
זהו ספר ביכורים של אורלי אגרנט אך לא הרגשתי כך ואני מחכה לספר הבא שלה.
קראתי, אהבתי, נהניתי וממליצה גם לכם.
