למפגש של יחידים היוצרים קבוצה ובאים להביע בקול עמדה מסוימת יש הרבה כוח תודעתי שמסוגל לחדור קירות של אטימות והתנגדות ולחולל שינוי. על העקרון הזה מבוססות הפגנות למיניהן. מפגש כזה, כשהוא קורה מתוך מטרה ראויה ומכוון כראוי יש ערך נוסף: הוא יכול ליצור כוח אנרגטי שטוען כל אחד מהיחידים שמשתתף בו בכוחות מחודשים.
השתתפתי היום בהפגנה מול הוד-חפר: יש המגדירים את המקום כמפעל ואנחנו נקרא לו בשמו: 'בית-מטבחיים לתרנגולים מסכנים'. ההפגנה תוכננה מזה מספר שבועות, והיה בה משהו יוצא-דופן, אפילו חדשני, ולמה חדשני?
כי בדרך כלל הפגנות מתרחשות במרכזי ערים או במקומות בהם יש תעבורה רבה של אנשים, בעוד שמשחטות ובתי מטבחיים, כמו גם מקומות בהם מגדלים בעלי חיים בצורה אכזרית הם כמעט תמיד נסתרים מהעין, וזה כמובן לא מקרי: האכזריות המתנהלת במקומות כאלה קשה כל כך שכדי להמשיך לתפעל אותם ובו-זמנית ולשמור את ההדחקה הכלל-ציבורית במקומה, כדי לגרום לציבור למשיך לקשר בתודעה שלו את המוצר (בעיקר פסטרמה במקרה זה) עם משהו טעים ו"בריא" וחינני (כנראה יש אנשים שסבורים שנענועי העכוז של פבלו רוזנברג באותה פרסומת חינניים) יש להסתיר את האמת ולדחוק אותה הרחק מהעין הציבורית.
הרי כל בר-דעת מבין שאילו בתי עסק מבוססי אכזריות אלו היו ממוקמים במקום נגיש והיו עדים רבים למה שקורה שם, אנשים היו מפסיקים לצרוך את מוצרי הסבל וזו אינה כוונתם של תאגידי המזון מן החי.
עד היום הגיעו למקומות כאלה בעיקר אקטיביסטים שהמוסר האנושי מחייב, אבל החוק אוסר, כמו: היקשרות לשער של משחטה, גרימת נזק למקום או פעולה של שחרור בעלי חיים ולקיחתם למקום מבטחים.
היום, בחודש ינואר 2015 נפל דבר: הגיעה לשם כמות גדולה של פעילים באופן יזום וחוקי כדי לצעוק ולמחות.
פרט למפגינים עצמם, הקהל בהפגנה היה בעיקר האנשים שמתפעלים את המשחטה כמו גם הקהל שתיעודים מההפגנה הגיעו אליו באמצעי התקשורת והרשתות החברתיות וללא ספק יש בצעד כזה משום העלאת הילוך: אנשים לומד ליכיר מקומות שבאופן רגיל מעולם לא יצא להם לראות, ולא מדובר פה במצלמה נסתרת של תחקירן אלא במצלמות שמצלמות את המקום באופן חוקי ומתוכנן. נשלח מפה מסר חזק גם עבור התאגידים שתעשיית הבשר מפרנסת וגם עבור הצרכנים שעל ידי הצריכה שלהם מתאפשרת תעשייה אכזרית זו.
בתמונה: מצאתי עצמי בתמונת פרופיל. צילום: דר פישר.
גל המודעות המבורך ששוטף את החברה האנושית בשנים האחרונות גורם ליותר ויותר אנשים לפקוח את העיניים ולהגיד: "די!! זה לא בסדר משום בחינה!!! אני לא לוקח יותר חלק בזה !!" ההפגנה היום היא עוד סימן לכך שהגל הזה הולך ומתחזק.
את ההפגנה יזמו וניהלו אנשי "החזית לשחרור בעלי חיים" בתיאום עם המשטרה, נקבעו נהלים שהפעילים הקפידו לשמור אותם. באופן מאד סימבולי גודר שטח לא גדול מאחורי חומות עבות ושם נצטוו המפגינים להצטופף. היתה שם סוללה של צלמים שתיעדו עם ציוד מקצועי של וידאו וסטילס, כמות גדולה יחסית להפגנות אחרות שזכורות לי, היו בין היתר מצלמות של ערוצי תקשורת, גם הטלוויזיה החברתית הפגינה נוכחות ושעות בודדות לאחר סוף ההפגנה כבר היו כתבות באתרי החדשות וגם ידיעה טלוויזיונית בחדשות ערוץ 2. מאות אנשים הגיעו להפגין ביום עבודה רגיל במקום מרוחק יחסית. היתה התארגנות מדהימה של טרמפים ועזרה להגיע בכל דרך שצריך.
בתמונה: ניתן לראות את המצלמה של אנשי המשחטה. כדי שלא תפספסו סימנתי סביבה עיגול אדום.
מגה-פונים מכל הסוגים והגדלים שלחו אל החלל עשרות סיסמאות והעצימו את הצעקה. שלטים הנותנים תזכורת לגבי הדיבר השישי: "לא תרצח" חולקו למשתתפים והונפו במהלך ההפגנה. מכל עשרת הדברות "לא תרצח" הוא אולי המתבקש מכולם והקל ביותר להבנה. זה העלה מחשבה קצת צינית: אנחנו מדינה של אנשים שרובנו רואים עצמנו כערכיים ומסורתיים, איך ומתי הפכנו להיות אומה שדורכת על דיבר בסיסי וחשוב כל כך ברגל גסה באופן יומיומי?
בתמונה: טל גלבוע בפעולה
טל גלבוע היתה שם והניעה את ההתארגנות עם האנרגיה המיוחדת שלה. היא לא נחה לרגע, לא מפסיקה לעשות למענם, פשוט מדהים לראות איך כל זה משולב בחיוך וחיבוק מהלב לכל אחד מהפעילים. אין ספק שהיא דמות מעוררת השראה, עברה בי מחשבה שאילו ניתנה לבעלי-החיים זכות להצביע בכנסת, לא היה בכלל ספק מי היה נבחר לראש(ת) הממשלה הבאה. היא לא לבד, טל מוקפת בכל כך הרבה אנשים טובים שפועלים ללא לאות למענם וסוחפים אחריהם אחרים. את חלקם כבר יצא לי להכיר אישית ועם חלקם אני חברה בחסות הפייסבוק. אין ספק שיש ערך מוסף להשתתפות באירוע כזה, כשנמצאים במחיצת האנשים הכל-כך מחויבים האלה, זה טוען בכוחות ומחזק את האמונה שיש תקווה לעתיד טוב יותר.
והאנשים שמפעילים את המשחטה? כשעמדנו בחוץ מאחורי הקירות העבים וצעקנו את צעקתם לא ממש ראינו, לא את הקורבנות ולא את התליינים, אך ברור היה שהם נמצאים שם ומאזינים לפעילות שלנו. בשלב כלשהו בצבצה לה מצלמה המחוברת למקל מעל החומה. זה היה מחזה סוריאליסטי. כמובן שהמצלמה קיבלה את ההזדמנות לצלם כמה שלטים בקלוז-אפ וזכתה גם לשמוע מטווח אפס כמה מגה-פונים. אגב, ידעתם שהמכשירים האלה יודעים לעשות קולות של סירנה ועוד כל מיני רעשים מקפיצים?
המציאות העצובה היא שעדין ממשיכים לשחוט במקום הזה שלושים אלף עופות ביום, וברחבי הארץ במקומות מבודדים ורחוקים מהעין יש עוד לא מעט מקומות כאלו, בהם מספר בלתי נתפש של נשמות מעונות נופח את נשמתו, ועד שיחוקקו חוקים שיפסיקו את הטבח הזה היחידים שיכולים לשנות את המציאות של אותן חיות אומללות הם הציבור הרחב של הצרכנים.
בתמונה: סלפי-דרך. אני מימין, משמאל ענת בן-ארצי ובאמצע אייל שימשי. אפשר להכיר אנשים טובים וערכיים כשבוחרים דרך מוסרית.
הנה קישור לבלוג של טל גלבוע שפורסם באתר של "קירות שקופים":
http://www.glass-walls.com/he/Tal%20Gilboa%20Blog/124
והנה כתבה במגזין האינטרנטי y-net שפורסמה היום:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4619284,00.html
קישור לסרטון של "החזית לשחרור בעלי-חיים" עם קטעים ערוכים מההפגנה