אני צופה בעונה החדשה של הישרדות (כן כן, אל תתנשאו עלי! זה במסגרת "הכשרה מקצועית"), כמה שזה מזכיר את המציאות של הג'ונגל העסקי בימים האלו.
בשני המקרים יש אי ודאות ומפגש עם צרכים פיסיים קיומיים כשאף אחד לא מבטיח לנו חסינות.
בתקופה הזו יותר מתמיד הישרדות בג'ונגל העסקי מצריכה גמישות, יכולת איתור והבנה של השינויים התכופים. אנחנו נדרשים לחדד כישורים ויכולות שבשגרה לא באים לידי ביטוי. התקופה הזו מציפה שאלה: אילו מיומנויות מנהיגותיות נדרשות כעת.
בתכנית אפשר לראות סגנונות שונים של מנהיגות, זה שרואה את הסביבה, מקשיב ומשתף באותנטיות ונוגע באנשים, וזה שממוקד במטרה ולא רואה דבר חוץ מאסטרטגיות, אינטרסים ומטרה.
"אם אין לך אסטרטגיה, אתה כנראה חלק מאסטרטגיה של מישהו אחר" (אלוין טופלר)
אז איזה מנהיג הכי מתאים לתקופה הזו, זה שמקשיב לאחרים או זה שחותך?
כנראה שנדרש שילוב של השניים. כדי לשרוד, מנהלים נדרשים להיות פתוחים ולא הגנתיים, לעשות זום אאוט, לגלות גמישות מול המציאות המשתנה, ללמוד תוך כדי תנועה ולהגיב בהתאם.
אנחנו צריכים לשאול את עצמנו איזה תפקיד ניקח בג'ונגל הזה. למצוא את הסגנון הניהולי שמתאים בעידן החדש, ולבדוק – האם אנחנו יודעים להעריך את המצב ולנווט בעין הסערה? יודעים לתכנן אסטרטגיה דינמית לטווח הקצר והארוך? לפעול באומץ ניהולי ולקחת סיכונים? יודעים להתאושש מכישלונות ולייצר הזדמנויות? יודעים להמציא את עצמנו מחדש?
לגמרי ברור שכדי לשרוד על האי או בגונג'ל העסקי בימים אלו צריך תעוזה לעשות דברים שלא עשינו עד עכשיו, גמישות מחשבתית ואישית ושמירה על הערכים שאנחנו מאמינים בהם.
הישרדות גרסת המציאות!
