התעוררתי היום בבוקר לבית מוצף במים. הסתבר שלשכן בדירה ליד, התפוצץ צינור. אז כל הקומה ואיתה גם הבית שלי, היו מוצפים.
הוא דפק אצלי בדלת להגיד שהוא כבר מזמין אינסטלטור.
בעיניים שלו, ובעיניים של שני החתולים שלו ריקנות איומה. ריקנות שריצדה מבעד לחיוך המנומס שנראה שמוכן לפתור את הבעיה כאן ועכשיו.
היום הזה הגיע לסיומו בחדר הכושר הרגשי שלנו. שם עסקנו היום באחריות שלנו למלא את החיים שלנו , בתוכן, עניין, משמעות הגשמה וכו.
כמה כאב עלה, כמה קושי, כמה חוסר מובנות לדברים הכאילו פשוטים האלה
חוויה של מוות בחיים . הלב שמפסיק לפעום. משימות של חייבים, צריכים ומה לא. הם, הוא, היא, אמא אבא.
"ואני " הקטן הזה, שמבקש ביטוי. שרוצה להתמלא. שרוצה להיפרד מהריקנות ןלא יודע איך.