הבית ישן. השעה רק עשר בבוקר. איזה שקט.
פתחתי מנהג חדש בבתינו וקמתי עם מרץ לא ברור. חתכתי תפוח, לידו עוגת דבש נפלאה שאפתה גיסתי ובקבוק דבש לחיץ ליד. עברתי ליד מיטת כל ילד ובעל וקראתי: "שנה טובה…. תפוח בדבש ועוגה!! חייבים…"..
הבן מלמל תודה , אכל וחזר לישון. הבת אמרה "אחר כך. אחרת אני אקיא.." אבל אחרי כמה שניות:" תודה אימוש".
חצי לא זכר שהיום ראש השנה, מלמל משהו, אכל, אמר "שנה טובה גם לך יקירתי" והסתובב לצד השני.
באמת כל בוקר יכול להיות כך. לא לקום בשש, להכין ארוחת בוקר וצידת אוכל לעשר שעות בית ספר לשני מתבגרים ולהסיע את כולם למחוז חפצם.
שקט….אני כותבת….
או, הבן קם. "אפשר קורנפלקס?". "רגע, קודם חיבוק לשנה טובה לאימוש". הוא עדין מחבק חיבוק כוח שנותן אנרגיה ענקית.
הבת כבר לא. עושה טובה. מחבקת קלות אחרי תחנונים. אומרים לי שזה יחזור. "בגיל 18 תחזור לחבק אותך", מבטיחים.
השנה תהייה שנה מעולה. אני חשה זאת בפנים.
את הצעדים הראשונים עשיתי בשנה החולפת. קמתי והעזתי לעזוב עבודה ארוכת שנים ולומר – מגיע לי יותר טוב. אני כבר צריכה להיות במקום אחר. פה זה כבר לא יקרה לעולם. לכאורה ולמתבונן מחוץ הייתה עבודה שכל אחד חושק בה. בחדרי חדרים ראש היה מורכן והגב שפוף.
לא פשוט לקראת גיל 50. המלעיזים טוענים שאין סיכוי. שזהו זה מעכשיו את בבית.
האמת שבבית, בחודשים האחרונים, היה פשוט נפלא. עקרת בית אחרי 25 שנות עבודה. גיליתי את עצמי ואת יכולותיי מחדש. אהבתי המתפרצת לכתיבה באה לידי ביטוי מכל עבר והפרגון מכל הגזרות מפתיע, מעודד ואף עורר בי השתאות.
המחשבות האם למחזר את עצמי או לפתוח בדרך חדשה או לשלב את השניים הולכות ומתגבשות.
אוי הנה החבר'ה, משמיעים לי את כל השטויות המצחיקות שחבריהם הקליטו במשך הלילה. "אמא, את חייבת לשמוע…"
התחילו תיכון ושוב צריכים אותי… בחטיבה כבר חשבתי שעוד מעט הם בדרך לדירה שכורה.. אך לא. תיכון חדש ושוב צריכים את אימוש, לסדר , לארגן, לרוץ, להסיע, לאמן, לעודד, לדבר עם היועצת, איך הבגד מתאים והאם אפשר את החולצה הזו עם המכנס הזה.
איזה כייף!! צריכים אותי שוב!!
וחצי? הוא כבר התחיל שנה טובה עם אלפא רומיאו, אשתו החדשה. חולם עליה בלילה, מתעורר עם זיעה קרה בשעה 3:00 ואומר- אני חייב לקנות לה….היא צריכה טיפול ….
מתי גבר קם באמצע הלילה והרגיש שחייב לקנות לי?… לטפל בי?…
גברים הם כמו ילדים. אבל מה, חמודים…
אז מה היה לנו?
עבודה חדשה– נמצא. המשך יבוא, ממש הרפתקה.
בלוגים– אהבת חיי. וקהילת הבלוגריות, תגלית. פרגון שאינו מובן מאליו.
הנוער– טפו טפו, עושים חייל. שרק ימשיכו ושיהיה להם טוב.
חצי– טפו טפו, גם הוא עושה חייל. ח"ח גם לאלפא. ( כל אחד צריך מישהו מהצד)
ואני? אני השנה חוגגת 50 ( ואמי המופלאה תחגוג 80) ותאמינו לי נעשה חיים!
ככל שהשנים חולפות, מבינים כמה ניצלנו פחות. כמה כל רגע הוא נפלא וכל דבר הוא סיבה למסיבה.
חו"ל– בזוג, עם הילדים וסוף סוף גם נסיעה לבד.
ספרים– מסיימת ספר ליום. ה"אלפא רומיאו" שלי..
ולא שכחתי את החברים!! האמתיים לא נטשו והתגלו במלוא עוזם.
לא אזכיר שמות כדי לשמור על פרטיותם אך כמו שהם תומכים בי, הם יודעים שתמיד אהיה שם בשבילם.
שנה טובה, בריאה ,יצירתית ורומנטית לכולנו!!
באהבה,
רוית
לכתבות אופנה, עיצוב , ספרות ולא רק,
כנסו ל" סגנון והשראה עם רוית".
