פעם ראשונה בחיי, ואני בכל זאת כבר בת ארבעים פלוס (פלוס קטן…), שאני בתקופת בין עבודות. ככה עם 3 תארים, 3 ילדים, וסוגרת כבר חודש פז"ם של "בין".
פעם ראשונה שסיום העבודה שלי היה שונה מפעמים קודמות. היה מתוכנן ומיוזמתי, אבל התקשיתי להיערך במקביל, ופעלתי לסגור דברים ככל שניתן בעדיפות הראשונה. כן, זה לא הכי חכם, וגם לא הכי נכון. אבל היו נסיבות מקלות לאי העשיה המקבילה הזו. באמת…
בהתחלה מתעדכנים כל הזמן, כי קשה להתנתק. ולאט לאט הדברים מתחילים להתרחק, וגם כך תיבת המייל כבר מנותקת, ואם לא הסתכלת שעה, אז כנראה שדברים מהותיים באמת לא קרו. והחלטתי שעכשיו צריכים לקרות כמה דברים:
אני אוריד הילוך… למרות שיש לי עיסוקים רבים, והיומן מלא, זה שונה מלעבוד ממש 🙂
אני אבדוק עם עצמי מה אני באמת רוצה. היום זה נקרא "לדייק".
סבלנות. לא לקפוץ על ההצעה הראשונה שמגיעה. גם לא השניה או השלישית. מה נכון ברצף הקריירה שלי בראיה קדימה ?
לדייק את הדברים שהם Must. להגדיר מראש במה אהיה גמישה יותר או במילים אחרות לא יהוו ענין מהותי.
אנצל את הזמן לעשות כמה דברים שטרם הספיקותי, ונמצאים בקטגוריית "חשוב" כמו לימוד שחיית חתירה… ואולי אפילו להצליח להתמיד בזה לאורך זמן.
מה עושה לי פרפרים ? ומה נראה נחמד ? אני חייבת פרפרים. עדיף יחד עם מרחב גדול והרבה סימני שאלה. פיתוח של תחום לא מוגדר עד הסוף, ניסוי ותעיה, ויצירת הדבר הבא.
אז בסופו של דבר, צריך להתחיל מאיפשהו. אז אני בוחרת להסתכל על העולם כלונה פארק. עולה למתקנים שנראים לי, גם אם אני טיפה מפחדת. מגוונת בטריויאלי (הרכבת על הקרקע…), ועל חלק מהמתקנים עולה יותר מפעם אחת. מה שבטוח אחת להרבה מאוד זמן מגיעים ללונה פארק, אז חובה גם להנות.