361 עמודים
הוצאת א(ה)בות
הספר הזה הוא ההוכחה לכך שצריך לתת הזדמנות אמיתית לספר!!!
אחרי שהביקורות שיבחו, לא הבנתי איך אני לא מצליחה להתקדם. איך הוא נע באיטיות מייסרת, ובעמוד 100 כמעט, כמעט שנטשתי אבל החזקתי את עצמי וערכתי שיחה עם היחידה שידעתי שתיתן לי את הפוש להמשיך, איה איברהים חברתי היקרה, וסוקרת בחסד. וכך היה.
היא לא לחצה עליי ונתנה לי להחליט, וזה כל מה שהייתי צריכה.
מאותו רגע, שיניתי גישה לגביו, ובתום עשרים עמודים נוספים, הספר קיבל תאוצה ואין מאושרת ממני שנתתי את ההזדמנות שכל כך מגיעה לו.
כל מה שנכתב עליו נכון. הוא אחר, הוא מיוחד, הוא שונה והוא חודר ללב. והכי הכי, הוא מלווה אותי בכל רגע מאז סיומו. הוא ממש לא מסוג הספרים שהם בבחינת "קרא ושכח".
מה שהספר הזה חולל לי בגוף (ברמה של התרגשות, צמרמורות וחרדה של ממש) אף ספר לא עשה לי (בטח לא בשנים האחרונות). זה ספר לא קל לקריאה אבל שווה כל רגע.
מוזס ננטש במכבסה, בתוך סל כביסה, עטוף במגבת. הוא היה בן שעות ספורות, ומצבו היה בכי רע, הוא גסס. כינו אותו "תינוק קראק". הוא נולד לאמא מכורה לסמים קשים, והכל צפו לו עתיד רצוף בעיות.
גם הוא ידע את זה, ולכן הוא גדל להיות אדם מנוכר לבריות. אבל זאת לא הסיבה היחידה לכך.
מוזס ניחן בכישרון ציור יוצא דופן. הוא מצייר כל הזמן, על כל קיר שנקרה בדרכו. זה סיבך אותו לא אחת. אבל מה שעומד מאחורי הציורים שלו, הוא הרבה מעבר למעשה קונדס, גרפיטי או כל סיבה אחרת שאנשים מוצאים על מנת 'להפיץ את אומנותם'.
מוזס ניחן בכישרון נוסף, משהו שנמצא הרבה מעבר לבינתו של האדם. מעבר לגשמי, מעבר לחי ולקיים. ואנשים לא בהכרח יודעים כיצד לקבל את זה.
הציור הופך חלק בלתי נפרד מחייו של מוזס, והוא זה שמציל אותו. גם מעצמו.
את מוזס מגדלת סבתא רבתא שלו קת'לין.
בקרבת ביתם מתגוררת ג'ורג'יה, נצר למשפחת שפרד המכובדת.
היא הכירה את סיפורו עוד מילדות, היא גדלה בסביבתו, אבל עכשיו מתרחש משהו אחר. סיפור אהבה מרגש וכמעט בלתי אפשרי מתחיל בין השניים.
האם זה אפשרי בכלל לאהוב את האדם המוזר הזה ? האם האדם המוזר הזה יכול לאהוב אחרי כל מה שעבר, ועוד עתיד לעבור??
הספר מסופר מנקודת מבטם של מוזס וג'ורג'יה לסירוגין, והוא שופך אור בכל פעם מחדש על ההתרחשויות.
"לא ידעתי אם האומנות שלו תורמת למצב. אך ציוריו של מוזס היו כאלה, מהוללים ואיומים. מהוללים מפני שהם הפיחו רוח חיים בזכרונות, ואיומים מאותה סיבה בדיוק". (עמוד 276)
הכתיבה מרתקת ובד בבד לא קלה לעיכול, וזאת משום שהיא נוגעת בנושאים כל כך קשים. הספר כתוב כל כך טוב!
העריכה מהודקת, והדמויות הולכות ומתעגלות ומקבלות נופך אישי מרתק.
מוטיב המים חוזר בספר במספר הזדמנויות ובמשמעויות שונות.
" המים לבנים כאשר הם כועסים. כחולים כאשר הם רגועים. אדומים כאשר השמש שוקעת, שחורים בחצות. והמים צלולים כאשר הם נופלים. הם צלולים כאשר הם שוטפים אותי מבפנים ויוצאים מקצות אצבעותיי. המים צלולים והם שוטפים את כל הצבעים ומעלימים אותם, הם שוטפים את כל התמונות ומעלימים אותם". (עמוד 117)
דבר מיוחד נוסף שברצוני לציין הוא העיצוב של דפי הספר. כל פרק נפתח בדפים 'מקושטים', ממש כתמים של ציור שמוסיפים למיוחדות של הספר.
לסיכום, סיפור יוצא דופן ומופלא. מלא בעצב, בשברון לב, באובדן, באהבה ובתקווה אחת גדולה.
ממליצה בחום רב.
קריאה מהנה.
