319 עמודים
עורכת הספרות המתורגמת : שרי שביט
עורכת התרגום : רינה גרינוולד
הוצאת מטר
את הולי אוברטון הכרתי לראשונה בספרה בייבי דול, וכשזה יצא, היה לי ברור שאני הולכת לקרוא אותו.
ברגע שהוא הגיע אליי, עצרתי את כל מה שעשיתי, סיימתי את הספר האחרון שהתחלתי לקרוא ופניתי את הזמן, הראש, הבטן והלב למה שמצפה לי.
ו – וואוו מה שציפה לי.
הספר הזה טלטל אותי ברמה ששוחחתי עליו עם מי שנקרה בדרכי, הוא העלה בי מחשבות רבות בנוגע לסוגיות משמעותיות ביותר – אליהן אפרט בהמשך.
קריסטי טאקר, מגדלת לבדה את בנה המתבגר, ריאן – תוצר של רומן נעורים סוחף עם מוסיקאי שלא התעניין אפילו בהיריון. היא קיבלה החלטה להשאיר את ההיריון, והיא מגדלת אותו בעשר אצבעות על הצד הטוב ביותר (היא לא תמיד תסכים איתי בעניין הזה). אתם מתגורר אביה – או כמו שהיא מכנה אותו "פאפא". מאז מותה של אימה היא סועדת אותו.
קריסטי עובדת במשרד הדוברות בשירות בתי הסוהר של טקסס – עבודה מאוד תובענית ומאוד קשה, בעיקר מהבחינה המוסרית.
טקסס ידועה כמדינה בה קיים עונש מוות. במסגרת תפקידה היא נכחה במתקני הכליאה הקשים ביותר, ערכה ראיונות עם אסירים שלא נותר להם יותר מפרק זמן כלשהו בחיים, וגם אותו הם מעבירים בתנאים קשים.
"פולנסקי כונה פעמים רבות המקום הקשה ביותר בטקסס לרצות בו עונש מאסר, וקריסטי הסכימה להגדרה. האסירים היו כלואים עשרים ושתיים שעות ביממה בתאים הקטנים והמבודדים הללו, ואפילו את שעת היציאה לחצר הם בילו במתחם מסורג, ללא מגע עם אסירים אחרים. בלי גישה לטלפון ולטלוויזיה ובלי ביקורים נטולי מחיצה, האסירים היו כמעט קבורים בתאים האלה. זה היה הדבר הכי קרוב לגיהנום עלי אדמות. קריסטי התקשתה לתאר לעצמה איך זה להיות לכוד מאחורי החומות האלה יום אחרי יום."
(עמוד 17)
במסגרת עבודתה נכחה קריסטי בהוצאות להורג. היא היתה נוכחת כעדה, תיעדה ומסרה הודעות לתקשורת ולמשפחה. קריסטי ידעה להסביר כמה דקות לוקח לאסיר אחד לעומת אסיר אחר, להחזיר את נשמתו לבורא מרגע הזריקה המכרעת.
ההפגנות כנגד עונש מוות היו מרובות, האנשים המתנגדים לזה, המשפחות האומללות שנאלצו לצפות ברגעים הקשים של בן משפחתם מסיים את חייו בצורה אכזרית. היא נאלצה לצפות באסירים הגדולים והחסונים מתחננים על חייהם כשהם מתבוססים בצרכים של עצמם. רגעי שפל קשים מאוד.
קריסטי לא אהבה את עבודתה. מי שעוד לא אהב את עבודתה היה בנה – שככל שהתבגר התנגד מוסרית לעונש המוות ולתפקיד שאמו מבצעת.
את קריסטי הטרידה העובדה שהיא לא מצליחה לתת לבנה את כל תשומת הלב – לה הוא זקוק. היא הרגישה שעבודתה תובעת ממנה שעות רבות אולי על חשבון ריאן.
היא אהבה את ריאן אהבה שאינה תלויה בדבר (כמו כל אם מסורה). ריאן הוא ילד למופת, תלמיד מצטיין, חבר בנבחרת הדיבייט של בית הספר, ילד חכם ומוכשר.
כשריאן הסתבך בקטטה בבית הספר, היא לקחה את כל האשמה עליה, בעיקר כשגילתה שריאן מסתיר ממנה את עצם הצטרפותו לחוג אומנויות לחימה.
כשהיא הגיעה למאמן שלו , נזפה בו, ואיימה עליו שריאן לא הולך לפקוד את החוג יותר, ניסה לאנס לשכנע אותה, ועד מהרה כבש את ליבה.
הוא התחיל לאמן את ריאן בביתו, ונכנס ללב המשפחה כולה.
ואז קרה הנורא מכל !
מאז התהפכו חייה של קריסטי והשתנו לבלי היכר. "הניצוץ" בעיניה כבה, והיא הפכה לצל של עצמה.
היא בנתה חומות סביבה (בדיוק כמו החומות בבית הסוהר. זה שלא רואים אותן, לא אומר שהן אינן קיימות), והמשיכה לשחק את המשחק, לעיני כולם.
אך לא הצליחה לעבוד על אדם אחד. קליפטון האריס.
קליפטון האריס, או קליף כפי שמכנים אותו חבריו לתא, הוא נידון למוות .
הוא נאשם בשריפתם למוות של ילדיו הקטנים. "רוצח התינוקות" כך קראו לו כולם.
לאורך כל הדרך הוא טען לחפותו.
עם הזמן נוצר קשר מיוחד בינו לבין קריסטי, ולא אפרט מעבר לכך כדי לא לחטוא בספוילר.
המותחן המעולה הזה כתוב בשפה קולחת וסוחפת.
הוא כתוב בגוף שלישי, עם "הפוגות" בצורת מכתבים שכותב קליפטון האריס לקריסטי.
הספר מותח ומצמרר, מעלה תהיות רבות, נושאים מוסריים קשים, כמו עונש מוות כן או לא, מתי ? אם בכלל ? האין אנו אמורים להיות טובים מהם ? האם אנו לא הופכים להיות מפלצות כמוהם בעצם הוצאתם להורג של אלו שנטלו חיים ? ומה לגבי אלו שאולי חפים מפשע בכלל ?
אם המשפט הפלילי אמור להתבסס על עקרונות החפות (לפחות במדינה שלנו), אזי אנשים חפים מפשע לא אמורים לשבת בכלא. לצערנו – ישנם כאלו (כן, גם אצלנו) – אז מילא לשלול את חירותם (שזה דבר נורא בפני עצמו) – אך ליטול גם את חייהם ??
עליי לציין לשבח את עבודת התרגום והעריכה העשויים ללא דופי.
אין ספק שהספר הזה יישאר איתי עוד הרבה זמן.
קריאה מהנה.
