במסלול חיינו נקרות בדרכנו אין סוף הזדמנויות – הבעיה איתן שהן לעולם לא מודיעות שהן מגיעות, עלינו להיות מספיק קשובים וערניים כדי להבחין בהם. אחרי שזיהינו שהן כאן מגיע שלב הבחירה – יש דרכים רבות לנצל הזדמנויות או לחילופין להתעלם ולתת להם לחלוף ולהתפוגג…
אני אוהבת, לנצל הזדמנויות ולזרום עד כמה שמתאפשר עם המציאות שנקרתה בדרכי. מסלול חיי מוכיח שהזדמנויות היו לי למכביר…ע"י זיהוי נכון ובחירות אמיצות הוצאתי מעצמי את המיטב.
עם סיום לימודי התואר הראשון, הוצע לבעלי לצאת לשליחות. מצאתי את עצמי בחורה צעירה שעד אז לא ממש הכינה אפילו חביתה עוברת למדינה זרה, זרה ביותר – לא פחות ולא יותר קזחסטן. אחרי הלם הקור הראשוני (מינוס 20 מעלות ליתר דיוק, אבל מי סופר???) הבנתי שכדאי ומהר להיכנס לחיים החדשים שנזדמנו לי במלוא המרץ, עבדתי בשגרירות בתפקידים מרתקים, התחלתי לפתח כישורי ניהול לצד כישורי בישול (הברירה הייתה לאכול את הלב…) לאט ובטוח התחלנו לפתח גם כישורי אירוח, די מהר הפכנו לגורם מלכד דבר שחימם לכולם את הלב.
למדנו לחיות עם הקור ואפילו ליהנות מסקי בכל יום ראשון. ועד מהרה נהיננו מהשגרה, למדנו את השפה ואפילו הרחבנו את המשפחה.
יום אחד ללא התראה מוקדמת מצאנו עצמנו מועברים בבהילות לקונסוליה במרסיי. חיש קל מצאתי עצמי, שוב במדינה זרה עם שפה זרה ובעיקר תרבות זרה.
רק שלחבילה הפעם נוספו שני פשושים קטנים, עומר ונעה, שצריכים להסתגל בעצמם למכלול השינויים! ממש כיף חיים… ..
האמת עם יד על הלב, למרות הקשיים זה היה כיף חיים. סופי השבוע נוצלו לטיולים משפחתיים רבים: ריביירה, פרובנס, מונקו, סאן טרופה, ברצלונה, שוויץ, מדריד ועוד ועוד … אפסיק לפני שתתעייפו!
ההזדמנות הזו לימדה אותי על עצמי ולא פחות על בן זוגי שיחיה וחשפה כישורים שלולא ההזדמנות לחיות הרחק מהחברים והמשפחה לא הייתי מודעת להם, גיליתי את אהבתי לבישול ולאירוח, גיליתי את יכולת ההסתגלות הגבוהה של שנינו ובעיקר את חוסנה של הזוגיות שלנו – כשאתה רחוק מכולם את מהווה עבור בן זוגך משענת שבה הכל כלול: אם, אב, אחות, אח, חבר, חברה ומה לא?
אחרי 4 שנים בגולה שבנו ארצה בטוחים מאוד בעצמנו לטעת שורשים חזקים כדי שנוכל לגדל כאן את 
הילדים!
הפעם הטלטלה הייתה הרבה יותר קשה – אף אחד לא מחכה לנו, צריכים לחפש עבודה ממש מההתחלה, הפרנסה לחצה וכך מצאתי עצמי שולחת עשרות עותקים של קורות חיים.
במקרה וללא שום כוונה הזדמנה לפתחי ההזדמנות להכיר מקרוב קרוב את לב ליבה של הפוליטיקה הישראלית, כעוזרת אישית ליו"ר האופוזיציה אז ח"כ בנימין נתניהו. כאחת שלא קוראת עיתונים בכלל ונמנעת מלהקשיב לחדשות למדתי עולם חדש של מושגים. שוב באו לידי ביטוי הכישורים החבויים שלולא ההזדמנות הנדירה לא הייתי יודעת כלל שקיימים אצלי. ההתנסות הזו הביאה אותי להבנה, היכן נולד הלחץ? ומהי היכולת שלי להתמודד עימו? היכן נולד העומס? ומה אני בוחרת לעשות איתו? למדתי מהי לויאליות עבורי? והיכן אני בסולם הדיסקרטיות – לקחתי את ההזדמנות בשתי ידיים וצלחתי בה חמש שנים תמימות, עד שהחלטתי לעצור, להקשיב לעצמי ולחולל שינוי (הנושא נדון בהרחבה בפוסט הקודם – "משמעות העצירה בחיים").
כיום אני מוקירה מאוד את ההזדמנויות הנפלאות שנפלו בחלקי ואת האמון הרב שקיבלתי מכל אלו שעבדו עימי.
ההזדמנות מספקת לנו אפשרות לבטא יצירתיות וגמישות, דרכה אנו מגלים בעצמנו יכולות שלא היו נחשפים לולא נענינו לה….
ממליצה בחום להיות ערניים וקשובים לזהות הזדמנויות חדשות. לבחון ולהחליט, מתי נכון לי לאסוף אותם בשתי ידיים, ומתי כדי לוותר.
הקשיבו לקול הפנימי שלכם ואל תחששו לנסות דברים חדשים כך תגלו עוצמות וכישורים הקיימים בכם שלולא אותה הזדמנות לא הייתם מודעים להם…
זכרו תמיד: "ההזדמנות הגדולה שלך יכולה להיות בדיוק היכן שאתה נמצא כעת" (נפוליאון היל)
לעוד הזדמנויות רבות ובחירות אמיצות
שלכם מכל הלב,
מלי אבן חן
