יש מי שהחופש הגדול עבורו הוא סוג של איום… חודש שלם ועוד אחד שלם אחריו ללא רגע דל, ללא מנוחה, מקניון לקניון, מהפעלה להפעלה, כשתפילה חרישית לאלוהי הילדים שיגיע כבר הראשון לספטמבר… ויש מי שגילה את הסוד כיצד להפוך את התקופה הזו לחגיגה משפחתית ולמצוא את השקט גם בתוך הרעש והבלגן.
תפישת המטאיזם גורסת כי ללא מישים ובטח שלא בכוונה, אנחנו משחזרים את פצעי הילדות שלנו אצל האהובים מכל: אצל ילדינו. על פניו, אנחנו מנסים לתת להם את כל מה שלא קבלנו, זו הסיבה שעלמה שלי טובעת בחדר hello kitty ורוד-מסטיק-דביק רק כי אמא שלה, אני, מפנטזת על kitty עוד מימי ילדותה… על אותו משקל אני מכירה ילדים שמנגנים על פסנתר בגיל 5, שוחים אולימפית ב6 וב-7 כבר מוגדרים "גאונים". הכל כדי למלא הם החסרים של הוריהם…. אלא שהמטאיזם – תפישה חוקרת תודעה, מתייחסת לרבדים העמוקים של הלא מודע…
תת המודע, משחזר את הסיפור שלנו באופן מובהק ומדויק אצל ילדינו. זוהי הנחת יסוד מספר #1
אנחנו לא מבינים איך לכל הרוחות, עם כל האהבה ותשומת הלב שהילדה שלנו מקבלת, היא עדין מרגישה דחויה ונעלבת? אנחנו לא מצליחים לקלוט איך הילד הקסום והממגנט שלנו יכול בכלל לחוש שקוף או דחוי? אלא שבשביל לעזור להם נצטרך קודם לעזור לעצמנו. אנחנו צריכים לפגוש את הילדים שאנחנו. שכן, הילדים שלנו, אלה שבבית עכשיו ויצאו לחופש הגדול, הם רק "השתקפות" – הולגרמה, לילדים הפנימיים שאנחנו.
להיות ההורה של עצמך
הנחת יסוד מספר #2: "ככל שההורה ירגיש שלם – הוא יעביר את חווית השלמות לילדו". המסרים העמוקים והלא מודעים שלנו לא עוברים במילים אל ילדינו, בטח שלא בצעצועים. אלה מסרים לא מילולים, מסרים שתת המודע שולח ורוטט לכל עבר.ועד שלא נרפא את הילדה הקטנה שבתוכנו, עד שלא נאמין בילד הקטן שאנחנו שום מסר מילולי או וירטואלי לא באמת יחדור את תת המודע של הילדים שלנו. בעבודת העומק שנעשה במרחב החודש נגלה "שהדרך הכי טובה לרפא את ילדיכם – היא לרפא את עצמכם! (הנחת יסוד #3)
הילדים שבתוכנו – הם נטולי גיל… לא משנה בני כמה אתם או כמה תארים אספתם בדרך… כולנו ילדים. וזוהי נקודת המוצא. החודש הזה אנחנו לומדים להיות הורים ראויים לילדים שבתוכנו (!!) וכתוצאה ישירה ומידית, נהפוך להורים טובים יותר גם לילדינו.
החופש הגדול הגיע. זמן לחגיגה!
שלכם באהבת אמת,
פריידי וצוות מרחב מודעות