הספר "הורות בהתאמה אישית" מתאר מצבים אתגריים בחייהם של הורים ותובנות שיכולות לסייע להורים בהתמודדות מתאימה עם ילדם שלהם, ובעצם במציאת פתרונות בהתאמה אישית לילדם.
להלן אתמצת לכם את עיקרי הנקודות בהם הספר דן:
• ילדים מעצם טבעם זקוקים כדי לצמוח למגוון התנסויות של עצמם עם הסביבה. הם זקוקים לאמן ולתרגל שרירים של רגשות, חוויות והתנסויות כפי שהם זקוקים לאמן שרירים גופניים.
לילד יש צורך טבעי להתנסות בכל קשת הרגשות וההתנהגויות כדי לפתח את עצמו כאדם. התפקיד של ההורה הוא להכיל את הניגודיות הזו, ולא למהר להדביק לילד תוויות שליליות. אם לא יזכה לחיזוק מיוחד או לתגובה מבוהלת במיוחד הוא ינטוש את הניסיון כעבור זמן מה.
• ריחוק וקרבה- מידת הקרבה והריחוק שילדנו זקוק לה מאיתנו משתנה לאורך שנות התפתחותו, והיא גם יכולה להשתנות תוך כדי תקופה מסויימת בהתאם לצרכיו באותו הרגע.
ברמה המודעת ההורה מברך את השינוי ומזהה אותו כצמיחה, ברמות הלא מודעות הוא מתפרש לעיתים כדחייה. כמעט תמיד קיימת איזושהי חוויה של פגיעה מצד ההורה.
לאורך כל הדרך סופגת האהבה ההורית "ריקושטים" גם מהקושי לעמוד בנזקקות של הילד וגם מהצורך שלו בנפרדות. כאשר שורדים את התקופות הללו ואת החרדות שהן מעוררות אפשר לחוש שהקרבה אינה נעלמת אלא רק מחליפה צורה.
האהבה ההורית היא הדלק המאפשר להורם לגייס אנרגיה, מחשבה, אכפתיות, אחריות והנאה בכל מה שקשור למערכת היחסים שלהם עם ילדיהם.
האהבה ההורית צריכה לשרוד תהפוכות רבות. היא צריכה להיות כזו שתדע לעמוד בשינויים המתמידים במערכת היחסים. היא היכולת לקבל את השינויים שעובר הילד, ולהיות עבורו במרחק שלו הוא זקוק.
• הדדיות– כאשר ילד חי בסביבה המאופיינת בהדדיות בין המידה שבה היא מתאימה עצמה אליו לבין המידה שבה היא דורשת ממנו להתאים את עצמו אליה- נוצרים יחסי גומלין של איזון בינו לבין סביבתו והוא מרגיש מובן, מתאים לסביבה ובעל תחושה של יכולת וכוח.
רוב הילדים לומדים טוב יותר ועם מוטיבציה פנימית רבה יותר כאשר התקשורת היא הדדית: הם נדרשים לספוג מידע מן הסביבה, אבל גם הסיבה מפנה מקום לביטוי שלהם.
• ניהול כעסים– אחד מהנושאים טעונים והחשובים ביותר בהתמודדות ההורית הוא הצורך לפגוש בכעסים במהלך גידול הילדים. במונח ניהול כעסים הכוונה היא להתמודדות ההורה הן עם הכעסים שמבטא הילד והן עם הכעסים המתעוררים בו עצמו כלפי הילד. כעס הוא תוצר לוואי התפתחותי שמאגד בתוכו מרכיבים חיוביים, החיוניים להתפתחות הילד ולתקשורת שלו עם עצמו, וגם מרכיבים חיוביים פחות של התפרצות ותביעה לשליטה על האחר.
צומת המפגש בין הכעס הילדי להורי הוא צומת חשוב ומסובך מעין כמוהו. זהו צומת שהוא מקום מפגש לפוטנציאל התפתחותי אדיר מצד אחד ומצד שני לפוטנציאל שליל וכואב. זהו צומת שנוגע בהורים במקומות הכי עמוקים וראשוניים ומשום כך גם הכי אינסטינקטיביים.
היכולת האישית של ההורה "להיבהל" פחות מהכעס, מאפשרת יותר "להכיל" אותו.
• גבולות– בנושא הגבולות, המובן הראשון של המונח גבול מתייחס ליכולת של ההורה לסייע לילדו לווסת ולהגביל את הדחפים האישיים שלו, לצד הצרכים של החברה שבתוכה הוא חי.
הגבול מסייע להפרדה נפשית בין ההורה לילד. הורות היא מעין מסע שבתחילתו היצמדות גדולה בין תינוק חסר אונים להורה וסיומו אמור למצוא את הילד כאדם נפרד לכל דבר ועניין, הנושא בתוכו את המפתחות העיקריים למהלך חייו העתידי כפי שהוא רואה אותם.
• טעויות– הטעות היא צומת משמעותית בקשר בין האדם לסביבתו, בדיאלוג ביניהם ובחיפוש אחר ההתאמות ההדדיות.
הטעות היא תוצר לוואי חיוני ובלתי נמנע של תהליכי ההתפתחות שאותו עובר הילד במישור התפקודי, השכלי והרגשי.
חשוב לאפשר לילדים מרחב לפעולה ולחשיבה, שילווה בהתבוננות מכוונת של ההורה, עם קבלה של טעויות כביטוי פנימי אישי בדרך שלהם למצוא את עצמם בעולם, וחשוב לכבד אותו ככזה.
• ילדים מחוננים– לילדים מחוננים שכלית ורגשית נוצר חוסר איזון שעמו צריכה המערכת הנפשית- תקשורתית של הילד להתמודד.
ילדים מחוננים שכלית זקוקים מגיל צעיר למרחב גדול של ביטוי עצמי, פנימי וחופש (כמו ציור, אומנות, משחק) בסביבה מוגנת, ניטרלית ולא שופטת כדי לאוורר את האזורים העודפים האלה ולסייע להם להתעכל בנפש.
לעיתים ילדים כאלה זקוקים דווקא לסביבה חופשית מהגדרות ומאתגרים שכליים, כדי לאפשר לנפש להתפתח ללא אתגר מוכתב מבחוץ.
ילד מחונן רגשית קולט טווחים נרחבים ודקויות שקשורות לאווירה רגשית, להבעת פנים ולהתנהלות של אנשים סביבו. אבל, הוא איננו מספיק בשל כדי לעכל את מה שהוא קולט, כדי להבין ולקטלג את מה שקלט באופן שיאפשר לו לחיות עם הדברים בשלום. אם הילד יראה את הרגישות כחיובית הוא יוכל להשתמש בה ככלי.
• הפרעות קשב וריכוז– אצל ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז, הסבל הנפשי העיקרי נגרם בשל השלכות תפיסתיות פוגעניות של החברה ושל היחיד את הקושי. קצרים אלה בתפיסה פוגמים בשלמות הנפשית הרבה יותר משר הלקות עצמה. כלומר, השלכות הקושי על הדימוי העצמי הן האלמנט הפוגעני ביותר לאורך זמן לבריאותו הנפשית של הילד ומשליכות על צמיחתו ועל הצלחתו בחיים.
• ילדים המתקשים להפנים את הטוב, הם ילדים המתקשים לתת ערך חיובי לנתינה שהם מקבלים מהאחר. זהו ילד שלא מצליח לחוות מספיק חוויות חיוביות בנוגע לעצמו ולעולם סביבו. לעיתים זה מופיע בדפוס של ילד כועס או בתחושת קיפוח כחלק ממערך משפחתי.
יש בידי ההורים פוטנציאל ניכר של יכולות ומשאבים העשויים להקל, ללוות ולסייע לילדים בתהליכי הצמיחה המורכבים שהוא עובר, ולרפא מצוקות וקשיים הנקרים בדרכו.
ראשית עומדים לרשותם משאבים רגשיים רבי חשיבות, המאפיינים רק אותם: מידת אהבה והאכפתיות שלהם לילדם היא ייחודית לקשר הורה ילד.
בנוסף, אין תחליף לאינטואיציה של הורה כיוון שלרשותו עומד משך הזמן הממושך ביותר של שהות עקבית ורצופה עם הילד.
כמו כן, בידם של ההורים האחריות המרבית לטיפול בילדם. הכוונה היא במובן הממשי של מגוון האפשרויות העומדות לרשותם.
וכמה נקודות לגבי דרכי הטיפול והריפוי:
• מכיוון שיש כמה נקודות ממשק המשפיעות על הילד אפשר להשפיע ולהיטיב עמו מכיוונים שונים. ניתן לנצל את הראיה המערכתית על ידי סיוע לילד ממספר כיונים בו- זמנית, ובכך מגבירים את הסיכוי לשיפור ולשינוי.
• לדיאלוג הין ההורה לילדו חשיבות מרובה בתהליך הגדילה והצמיחה של הילד.
• לאחר שאנחנו חושפים את מהות הקושי ומבינים אותו לעומק עדיין קיימת חשיבות רבה להחזקת ולהדגשת החלקים החיוביים של הילד ולהתמודדותו. זאת מכיוון שחלק גדול מהמצוקה והקושי שצומח עם בעיה רגשית נובע מהתפתחות "מעגלים שליליים של מראות".
• להכיל את המצב פירושו, היכולת לספוג, להיות עם הרגש הלא נעים הצף ועלה ובמקום לגרש אותו בחופזה או להגיב בתגובת הצפה רגשית אחרת, להיות מסוגל "להתייעץ" עם חלקים אחרים של אישיותנו, חלקים מרגיעים, המבארים לנו את פשר ההצפה הרגשית שחשנו.
כאשר ההורה מוכל רגשית בעצמו, הוא מסוגל להכיל רגשית טוב יותר את ילדו.
מאחלת לכם קריאה פורה ומעניינת!
XOXO
אחת שיודעת 😉
