אחרי שהעליתי את הפוסט האחרון שלי, שמתי פתאום לב לחוט הצבעוני שמקשר בין הנושא שלו לביני – הוורוד. אז החלטתי לשתף בחלקים הוורודים שהגיעו לחיי עם הסרטן:
סוף סוף, אחרי ארבעים ומשהו שנים, יש לי תלתלים בדיוק כמו שרציתי תמיד. זה מעלה לי חיוך של סיפוק על הפנים כל בוקר מחדש ומזכיר לי לבחור בחיים מספקים ככל שאוכל.- מאז ילדותי האמנתי בסוף טוב. הסרטן שלי הוכיח לי שזה באמת כך.
- אחד הדברים שקושי מסוג זה מביא לחיים הוא הזדככות של קשרים: חברים, בני משפחה ואפילו לקוחות התגלו בצבעיהם האמיתיים: ברוב הקשרים שלי חלה התקרבות שהביאה לניקוי כל ה'כמעט', ה'לא נעים', ה'רק כי ביקשת' ואחרים. התקשורת הפכה לאמיתית, נקייה ממשחקים ועל כן – מקרבת מאין כמוה. קשרים בודדים סבלו מהתרחקות עד כדי התנתקות, וגם זה סוג של ניקיון.
- ההתמודדות עם כל מה שהסרטן הביא ליומיום שלי איפשרה לי להסתכל עמוק עמוק אל חלקים נסתרים בתוכי ולגלות שם אוצרות שלא יסולאו מפז: גיליתי שרוחי איתנה, שהמשקפיים הוורודים שלי יצוקים מפלדה חסינה ובעיקר – מצאתי בתוכי חמלה לעצמי גם כשאני חלשה, מתפרקת וקורסת ואת הסולם לעלות בו משם.
- ובחזית האופנה – המחיר היקר ששילמתי הגיע עם פרס ניחומים בדמות אופקים אופנתיים חדשים שנפתחו בפניי בתחילת העשור החמישי לחיי, דרכם אני יכולה לבחון עם עצמי את הגבולות שלי ואת גמישותם.
