הוא אף פעם לא מקטר
תמיד שמח לראות אותי.
פותח את אורו,
ואומר: "את רוצה לדבר או לכתוב?
את רוצה לצחוק או לשיר?
אולי פשוט תורידי מהיוטיוב ונרקוד יחדיו"
"אולי תשימי חולצה ארוכה קר כאן "הוא ממשיך
אז "אכתוב"… אני עונה לו
ומתחממת.
"נלך לדשא בצפון וננשום אוויר צח,
נתפרע יחדיו" אני מוסיפה,
מחבקת אותו ומתניעה.
כך מגיב הבלוג שלי שאנו נפגשים.
ואין טיפול טוב מזה.
הוא החבר הכי שלי
מהדוממים .
הוא חלק מנבכי נפשי
מצחוקי
המתגלגל.
הבלוג הפך להיות חלק ממני
כולם יודעים.
גם החברים האמתיים.
"למה את לא כותבת על זה"
הם מתלוננים.
אז פעם ב…
שבועיים שלושה
אנחנו נפגשים
ומתפרעים.
זה הזמן להגיד
תודה על השיתופים הרבים.
ותודה לסלונה
שנתנה לו בית חם.
הבלוג ואני.
פייסבוק: hila liebesman
גם את רוצה להגשים חלומות? פתחי בלוג בסלונה.
