אחרי עשר שנים כשכירה ממורמרת (בעיקר על השכר) הבנתי שהגיע זמני לפרוח.
גיל 42 הוא בהחלט גיל בו מתחילות התהיות "לאן דרכי", האם אני מספיק מסופקת ממה שאני עושה ? האם ככה אני רואה את המשך חיי ? האם אני אדם שמוכן שינהלו אותו ? האם אני מוכנה לרצות את הבוס גם כאשר הדברים לא בדיוק מנוהלים לטעמי ועוד כהנה וכהנה תהיות מרובות.
ההחלטה לעשות מעשה פרצה בי בשני מישורים : האחד לעזוב את העבודה למרות אהבתי למקצוע והשני ההבנה שאחרי שני בנים בוגרים (גילאי 15,13 אז) אני חייבת שתהיה לי בת.
העוצמה שהיתה לי בבטן והרצון שתהיה לי בת היה בלתי מוסבר ואכן הלכתי עם זה כמעט עד הסוף
(למה כמעט ? כי המחיר בסופו של דבר לא הצדיק את הטירוף).
ובכן, עזבתי את העבודה ונכנסתי לתהליך לא פשוט של שנה וחצי ובו טיפולי הזרעה, טיפולי הפריה לא קלים כולל הליך של הפרדת זרע אך מה שהניע אותי זו הידיעה שבסוף תהיה לי בת בלונדינית, כחולת עיניים ומקסימה.
לאחר כשנה וחצי אכן הגיע ההיריון המיוחל.
בעלי נכנס לעובי הקורה רק עם כניסתי להיריון.
הוא התחיל לקרוא מחקרים מעמיקים על הפרדות זרע בארץ ובעולם והבין שהתוצאה יכולה להיות הרת אסון : הפרדת זרע עלולה לגרום למומים ונכויות קשות.
בעלי קיבל רגליים קרות וביקש שנעצור את ההליך ואכן בעקבות המידע החדש, החלטנו להמשיך בדרך אך להישאר עם היריון בסגנון "מה שיוצא אני מרוצה".
גיל 42 הוא לא גיל פשוט להיריון כלל וכלל.
9 חודשים במיטה באופן מוחלט עם הריון בסיכון גבוה (מסתבר שזה לא רע כל כך), דימומים כנחל מדי יום, אחות שמגיעה כל בוקר להזריק זריקות לחיזוק הרחם, שני שקי הריון כאשר אחד לא מתפתח אך גם לא יוצא, רופאים שמחתימים אותי כל חודש על ידיעתי שאני ברמת סיכון של מוות, ובעיקר הסביבה שלא מאמינה שהיריון כזה יכול להסתיים בטוב.
אני חדורת אמונה ולא נותנת לעצמי להישבר, אך זה הזמן בו המוח עובד שעות נוספות.
המחשבה על בניית עסק רוקמת עור וגידים.
יש לי המון זמן לחשב איך אני רוצה שהעסק ייראה, מה המטרה המרכזית שלי בבניית העסק והאם העניין הפיננסי הוא זה שמוביל אותי ? ובעיקר, האם בעלי יתמוך במהלך ?
שותפי וחברי הטוב ביותר לחיים – בעלי – פירגן ותמך בי לאורך כל הדרך, היה בטוח בהצלחתי מהרגע הראשון, מה שדחף והניע את המהלכים קדימה במהירות.
במשך 9 חודשים תכננתי ופעלתי להבשלת העניין ובעצם חיכיתי ללידה הקרבה בכדי לממש את הרעיון במהירות.
בשעה טובה בתאריך 3/5/2004 נולד תינוק מהמם, חייכני ומושלם בשם הראל.
אמנם הוא לא הבת הבלונדינית שדימיינתי, אך מהשניה הראשונה שיצא הבלונדיני הקטן הזה, החיבור אליו היה מושלם מבחינתי.
"הראל תיירות" נפתחה ב 10/5/2004 (כלומר כשבוע לאחר הלידה) ולרגע לא היה ספק שהעסק מחוייב להיקרא על שמו – הרי היה לו חלק ניכר בבניית התוצר.
היום אני כמעט 16 שנה לאחר התוצאה המשמחת אך בקרב משפחתי ההיריון, הסיכונים הרבים, התוצר המופלא שייצא בסיומו, עולים מדי פעם כחוויות שלא נשכחות ומסופרות במפגשים ביננו כקוריוז עם הרבה צחוק וזיכרונות שלא יחלפו.
להראל יש מחשבות רבות על העברת העסק אליו (מבחינתו כבר עכשיו) אז רק למען הסדר הטוב – יש לו שני אחים בוגרים (30,27) ולפני שיקבל את חלקו בעסק הם כבר מתכננים את המהלך הבא…
הראל – פקח עיניים : מור ועומר מאחוריך !
