הוצאת כנרת זמורה דביר
הימים הם ימי תקופת ההמתנה ומלחמת ששת הימים. כשהעיר תל אביב והמדינה כולה רועשת סביב המלחמה. העיר תל אביב סובלת מהפגזות ואנשים מכונסים לביתם. משפחת פסטרנק מתאחדת סביב חלום משותף. ואל יהיה בעיניכם פשוט המילה מתאחדת. מדובר במשפחה לא פשוטה. החל מסב המשפחה דון פסטרנק, דרך ההורים ואף שלושת הנכדים/ילדים: זאביק, דינה ודודי סובלים כל אחד מתסביכים ובעיות משלו. למשפחה היו שנים יותר טובות, אך במהלך הספר אנו נתקלים בבעיות ובצרות של כל אחד וביחסיו לדמויות האחרות במשפחה ועל הקושי והשנאה שרוחשים מתחת לפני השטח. ולמרות הכול, הם עדיין מגינים זה על זה (מסיבות תועלתיות ולא מסיבות של פרצי אהבה רגעיים) וחוסר ברירה הוא שמוביל אותם להיות תלויים זה בזה.
מה שמאחד אותם בימי המלחמה, הוא ניצול השקט ברחובות והשממה כדי להגשים את החלום עליו סיפר להם הסב דון פסטרנק. דון פסטרנק פיזר רמזים בין הנכדים על אוצר מיוחד והוא ציור נדיר ועלום של רמברנדט אותו הוא הצליח להבריח מאוקראינה ארצה בדרך לא דרך בעלייתו. מאחר וכל אחד תלוי ברמזים שבידי האחרים אין להם ברירה אלא בדרכי תככים ומזימות לנסות לשאוב מידע מהאחרים ולהגיע לאוצר הנכסף. אך ככל תוכנית גם כאן הכול משתבש ומגלים עד כמה הגורל לחיים העלובים שלהם ישפיע עליהם לכל אורך הדרך במהלך דרכם למציאת הציור הנכסף.
כמובן קשה להימלט לכל אורך הספר מהארמז המקראי שלאם קוראים לאה ולבת – דינה ועל ההקשר של כך לדמותן ולאפיונן של הדמויות שזו נקודה מבריקה בעיניי בספר. זהו ספר שמכיל הרבה כאב ותהיות, אך בעיקר הספר בעיניי היה ספר מאוד מוזר. היה לי קשה להתחבר לקו העלילה ולמה שקורה בספר. ולולי קיבלתי אותו מהמועדון כאן, סביר להניח שהייתי עוזבת את הספר אחרי מספר עמודים, לצערי הרב מאחר והיו לי ציפיות גדולות מהסופר אחרי שאהבתי את ספרו הקודם 'אפרוחים סופרים בסתיו'.