כאמור, לאחר קבלת התוצאות , חששתי מפני ניתוח חוזר ועם חששות אלה הגעתי גם לאונקולוגית שאף נראתה לי דאוגה מכך שלא הגעתי קודם לכן, וטענה שהייתי צריכה לפנות אליה על מנת שתזרז ותעזור בהשגת התוצאות (ה ל ו ! אני אוטיסטית ! מאיפה הייתי אמורה לדעת שאני יכולה להיעזר בה? באיזה ספר הוראות להתמודדות עם סרטן זה כתוב? את היא הרופאה האחראית , את היא זו שאמורה להתקשר אליי ולבדוק מה קורה, לא אני ?!) .
בראותה אותי נזופה ונדהמת , ניסתה להרגיע אותי שזה לא מאוחר מדי , אך הוסיפה שהדאגה שלה היא בעיקר במידה ואצטרך לעבור טיפולי כימותרפיה.
המוח שלי שוב הופך לפירה , כימו ? רק זה חסר לי .
היא מסבירה לי, לאמיר ולעמליה, חמותי, את משמעות הגבול המעורב ואומרת כי צריכה לברר עם הכירורג שלי, שבדיוק נמצא בחו"ל מדוע השאיר את הגבול הנ"ל .
ובינתיים, מודיעה לנו כי יש לבצע בדיקה גנטית על הממצאים הפתולוגיים מהניתוח על מנת לבדוק האם אני זקוקה לכימותרפיה או לא, בדיקה הנקראת אונקוטייפ.
אני מנצלת את ההזדמנות לקבוע לי ולאמיר ביקור אצל העובדת הסוציאלית והשיחה עמה, בה אני משתפת אותה באשר לתחושת האשמה שאני חשה על כך שלא הגעתי מוקדם יותר, והמענה הרך והמכיל שלה, מאפשרים לי וגם לאמיר להרגיש יותר רגועים, אך יחד עם זאת אנו חוזרים מותשים ודאוגים מפני הבאות.
ההגעה לאונקולוגית לאחר קבלת התוצאות
